"אנחנו מחפשים מקום לומר את שלנו", מסבירה דנה בר, אחת מיוזמי טורניר הצפיה בטלוויזיה. היוזמה אמנם הגיעה אחרי קרב הכריות, אבל בר מתעקשת שזה "לא השראה, יותר כמו לרכב על הגל. אנשים יוצאים לרחובות משום מה בזמן האחרון. לצאת לרחוב לראות טלוויזיה זה אמירה מאוד צינית".
"מישהו פה ייצא המנצח, ומובטחת לו תהילה ארוכה בשנים!", כתב בבלוגו יונתן ליפשיץ, שותפהּ של בר ליוזמה. הם מתכוונים להביא טלוויזיה גדולה לכיכרבין, לשדר בה משהו (בר: "נביא תוכנית שתהיה מספיק מונטונית, לא סרט". איזו תוכנית? "עדיין לא החלטנו"), ולהכתיר כמנצח את מי שיישאר לצפות בה הכי הרבה זמן. "זה באמת תלוי באנשים שיגיעו ולאיפה הם יחליטו לקחת את זה. זה יכול להיות חצי שעה וזה יכול להיות שלוש ארבע חמש שעות. אני אופתע בעצמי", אומרת בר.
המנצח יוכרז ויקבל פרס? "לא יקבל פרס. אנחנו לא יודעים מה נעשה בדיוק, איך נכריז על זה, אבל תהיה איזשהי הכרזה עם אמירה צינית בסאבטקסט".
האמירה הצינית, התיר ליפשיץ לחשוף, היא העובדה שהמטרה האמיתית של התחרות היא יצירת אמנות, מיצג וידאו שיוצג בגלריה שזהותה עדיין סודית, ויגיד משהו על חיינו מול המסך הבינוני. ולמה הוא מוכן לחשוף את זה לפני האירוע? "כי זה כבר לא סוד, ואנחנו צריכים שכמה שיותר אנשים יגיעו כדי שזה יעבוד".
אז יום שני הבא, 20:30 בכיכרבין, כולם מוזמנים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
