אתמול בערב היה לקשת ערב יחסית קיצוני. אחרי החדשות עברו ל"בולדוזר", ואחריו ל"עשרת הדברות" (המדוברת) של רונאל פישר, ואחרי זה לפאנל "בעקבות עשרת הדברות" ואחרי זה לסדרה הדוקומנטרית (המרוקונו-כיפית) "רוח קדים".
הקטע של הפאנל כבר הפך את העיסה האיכותית למשהו הזוי למדי. פתאום נהיה לנו טלוויזיה צרפתית. לא טובה במיוחד, אבל עדיין. האם אלוהים קיים, מה זה אלוהים, אלוהים מת בך בגיל 13, האשכנזיות לימדה אותי להסתכל במראה ולראות את האויב - כאלה. ולפני אחת עשרה וחצי בלילה, כשחלק מהילדים עוד לא יושנים.
בתוך כל הכיף הזה, נצנץ וחזר על עצמו פרומו של קשת. אחד מאותם פרומואים של ערוץ 2 שלא נועדו לקדם תוכנית מסוימת, אלא אג'נדה של אווירה וטאלנטים. ובפרומו הזה, שלא ברור אם יועד במיוחד לערב השידורים האיכותי המוזכר כאן, רואים לשניה ורבע את נשיא קשת, אורי שנער, לוחץ יד לבבית לרונאל פישר, משלח אותו לעשות את העבודה הטובה שהוא בטח יעשה, ונעלם מהפריים.
לא היה ברור לי מה פתאום משתחל המזוקן הזה לאמבטיה המיוזעת של הטאלנטים ומתי מישהו בחר בו במהלך דמוקרטי להיות כוכב. לא ידעתי שאני אמור לראות אותו על המסך, בכלל. החשיבה על אודותיו היתה מקסימום כעל נוכח נפקד שתמיד נמצא שם ומפקח על העניינים מלמעלה.
ואז התברר לי:
א. כשיש טלוויזיה איכותית, לבוס אין בעיה להראות את פניו ולקחת קרדיט.
ב. הכתבה הביזארית של רוגל אלפר במוסף הארץ לפני כמה שבועות עשתה את העבודה.
ג. אורי שנער הוא האלוהים.
(ד. ישראבלוג לא תומך בעריכת פוסטים בפיירפוקס)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
