במות "הקרנבל של מאיר דיזנגוף" סיפקו אטרקציות פורים מרגשות, כמו דליק ווליניץ' מחלטר שירי ילדים, להקת צופי אש עכו או משהו בסגנון מאיימים למוטט במה מאולתרת, להקה לא ברורה שרה שירי "לא כולל שירות" (מובן?), ציפי מור שרה "איזה בית יש לפיסטוק", רק בלי פיסטוק, והופה היי, רק בלי הופה היי.
תלבשי איפור, לאמא קר. צילום: עידו קינן (CC)
אבל עוצר התנועה מספר אחד היתה במה שלא הכניסה אפילו שקל לאקו"ם, וכללה בחורות בלבוש מלא שמאפרות בחורות בחוסר לבוש כמעט מלא, באווירת שמישהו יעשה ביפר ל-Verti. עשרות גברים ריירו, ואחרים צילמו או צילמפנו (במצלמפון, סלולרי עם מצלמה) כדי להביא על הבחורה בפרטיות ביתם בהסכמה בין מבוגר ועכבר המחשב שלו.
אלא שבחינה מדוקדקת (אנחנו כאן בשבילכם) מגלה שבחזה המשוחרר הושתלו 20 סי-סי של פוריטניות פלסטרית שמסתירה את הפטמה. שהרי כלל גדול בתורה: אם לא רואים פטמה, זה לא עירום.
אבל למה? ממופע הקולנוע של רוקי, דרך בומבמלה ושאר פסטיבלי שאנטי, טנף ועירום פרונטלי, עבור בגלריות האינטרנטיות של תמונות הבליינים ושל "תהנו מאשתי" באתרי האוטו-פורנוגרפיה, עצירה קצרה בויקי ועדן כנפו וכלה בריאלטיז למיניהם ובבנות המתפשטות תמורת אתנן חולצה בשינקין, אנחנו שקועים עד צוואר בשדיים.
פורים אשתקד. למצולמות אין קשר לפוסט. צילום: עידו קינן (CC)
ואם כבר לטבוע, לפחות ששומן החזיר יטפטף על הזקן. כי בשנים האחרונות, פורים הוא ממילא החג המציין את זכותן של שרלילות טיפשעשריות ללבוש בגדים אפילו יותר זנותיים מאלה שהן לובשות לבית הספר. ייבאנו את התחפושות מהמרדי גרא של הגויים, קרנבל הבשר הנוצרי שלפני צום הלנט? נייבא נא גם את המסורת הניו אורלינסית, שם נוהגות בחורות שיצאו לחופשת האביב מהאוניברסיטה לאוורר את שדיהן בעבור חופן חרוזים. וכדי שהציבור המסורתי יאמץ את המנהג, אפשר למצוא לו טוויסט יהודי-הלכתי/ציוני-ישראלי. נגיד, שהחרוזים יהיו בכחול-לבן, והענקתם תייצג משהו שקשור למוהר, פדיון שבויים או גאולת קרקעות*.
חרוזים בניו אורלינס, חודש לפני המרדי גרא. צילום: עידו קינן (CC)
* מה שאולי יהיה תרומתו הצנועה של חדר 404 למניעת מלחמת אחים, בתקווה שזה יעשה רטוב לעונדות ועונדי הצמידים הכתומים ויגרום להם/ן לפשוט את החולצות עם הטלאי הכתום, להתנפל בתאווה על המפנים המסוקסים ולתת לאהבה שלהם לנצח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
