לשוטרים שנכחו ביום המריחואנה (7/5/05) לא היה סיכוי: הם באו להפריע, והקהל היה נחוש בדעתו להפריע להם.
ערן ורד, ממארגני וממדג'י, עוכב כהרגלו לחקירה. הניידת בה נחקר הוקפה על ידי עשרות אנשים בלתי מסוממים שקראו קריאות גנאי נגד המשטרה. כשיצא ורד אחרי דקות ספורות, הוא חבש שוב את כובע המשטרה שלו (בדיחה מוצלחת), הניף את מצלמתו והתחיל לעקוב אחרי השוטרים, שחיפשו קורבן חדש. בדרך הוא גם הספיק להתראיין לכל מיני בעלי מצלמות בשטח על מעללי גבורתו בחקירה.
צילום: עידו קינן (CC)
השוטרים עשו את דרכם לדוכן ההחתמה, בו נקראו אנשים לתמוך בצעד הדמוקרטי של קריאה לשינוי חוקי הסמים, כדי "לבדוק תעודות זהות". הקהל לא אהב את זה ושלף מצלמות דיגיטליות, מצלמות וידאו ומצלמפונים כדי לתעד אלימות משטרתית, ואולי למנוע אותה. דוחק איום וקריאות "מדינת משטרה" (מהמוצדקות), סנטימטרים ספורים מאוזניהם של השוטרים, הוכיחו להם שלאף אחד שם אין סיבה לפחד מהם.
השוטרים עשו הערכת מצב (הם ריכזו את כל כוח מחשבתם המשותף בשביל זה), נסוגו (אחד מהבהמות האלה דחף את אח שלי בדרך), עלו לניידת (כשהבהמה שנהג כמעט ודרס אותי; צודק, מצלמתי היתה מכוונת אליו, שזה איפשהו בין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לבין תקיפת שוטר; יש לי סרטון אם מישהו רוצה) והתחפפו.
נסו להזעיק את המשטרה אחרי שמישהו גנב לכם את האוטו, ותבינו למה אני כל כך כועס על הפגנת השרירים המיותרת הזאת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
