היום הפכתי לסטלין של הכלבים, וזו אפילו לא אשמתי.
בצהריים קיבלתי אימייל מעמיתה לעבודה על סגירתה הצפויה של כלביית עמותת "תנו לחיות לחיות או שאתי אלטמן תדבר עד שאוזניכם ידממו" בגלל קשיים כלכליים. לא הייתי היחיד: 50 מעמיתיה הקרובים ביותר היו גם כן במכותבים. למעשה, הבחורה לא היתה צריכה אפילו להתאמץ ולצרף את כל הנמענים זה אחר זה: היא שלחה את האימייל לרשימת תפוצה פנימית של החברה.
[פעם עזרתי לאותה עמיתה להפיץ אימייל בו ביקשה למצוא מאמץ לחתול המקסים שלה, אם אני לא טועה כי היא עמדה ללדת ולא חשבה שתוכל לגדל את החתול ואת הילד באותו בית. שלחתי אז את האימייל למספר רשימות תפוצה, בהן אחת של אנשי לינוקס, וננזפתי (בצדק) על ידי אחד מהם, שביקש ממני לא לשלוח לו את הזבל שלי.]
מכיוון שהאימייל לא נשלח באופן אישי, אלא לרשימת תפוצה משרדית, הגבתי באימייל לאותה רשימה, בו הבהרתי ש"אני חושב שאפשר לוותר על הספאם התוך-משרדי הזה". תוך שלוש דקות הגיב לי הבוס באימייל פרטי: "ואני חושב שאתה פוץ לפעמים ברמות קיצוניות". השולחת המקורית הבהירה לי, גם כן בפרטי, שיש אנשים שלא חושבים שזה ספאם.
Lo and behold, כחמש שעות אחר כך קיבלתי את הספאם הזה שוב, הפעם מאיזה אלמונימית שזוהתה בכתובת האימייל שלה כ-"Ronie - LAL". "מי את, ולמה את שולחת לי ספאם?", שאלתי. התשובה הסימפטית והבהירה לא איחרה לבוא: "זה לא ספאם טמבל".
טמבל כלבך הצולע, זונה.
עיינתי שוב באימייל, ועיני נעצרו על השם האחרון שהופיע בו: "מנכ"ל העמותה, רוני טובי". אה, ו-LAL זה כנראה Let Animals Live. מנכ"ל תנו לחיות לחיות קרא לי טמבל כי העזתי לפקפק בזכותו להטריד את תיבת האימייל שלי.
באימייל המקורי נכתב "נא להפיץ לכל מי שמכירים ויכול לעזור!!!" אז מי שרוצה להגיד לרוני מה הוא חושב על ספאמרים בכלל, ועל ספאמרים גסי רוח בפרט, שיראה עצמו כאילו הפצתי אליו האימייל, שם הוא מצא את כתובתו של רוני: [email protected]. ומי שמעוניין לצדד בו – שיקפוץ לי. בי נשבעתי שעל כל עותק של האימייל הזה שאקבל בשבוע הקרוב, אחסל כלב רחוב. שזו גם דרך להתמודד עם בעיית הכלבים ההומלסים.
[הבהרה: קטע זה נכתב בזעם אחרי תגובתו החצופה של רוני. אני לא באמת אחסל כלב רחוב על כל עותק של האימייל. אולי על כל חמישה עותקים. אולי אסתפק בלבעוט בו]
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
