"ראיון עם רוני (דואני), הבריטני ספירס מראשון-לציון, לא הצלחנו להביא", כתב בסוף השבוע איתי זיו מ"זמן תל אביב", מקומון מעריב בת"א, שהסתפק ב"פרופיל וראיונון" עם המפיק שלה, נתנאל סמריק. "גם ניסיון להרכיב פרופיל 'חברים מספרים' על הבלונדינית הנוכחית נתקל בחומות בצורות. מסתבר שישנו גם מי שיתדרך נערות בנות 17 לא לספר איך החברה הטובה שלהן אוהבת את כוס השוקו שלה בבוקר. אלבר קאמי קרא לזה 'חומות האבסורד'".
עוד יותר אבסורדי שאנשי רשת המקומונים זמן מעריב אינם מתואמים ביניהם: את החברים של רוני ראיין, באותו סופשבוע, רז שרף מ"זמן מקומי", מקומון תל אביב בראשל"צ והסביבה, שאף השתווץ על ההישג: "אנשי יחסי הציבור שומרים עליה בקנאות ומחדירים אותה לתקשורת במינון מדוד, 'כדי שהיא לא תישרף מהר מדי', כפי שמסביר אחד מהם. אפילו על האקסים שלה ועל החברות הטובות אסרו לדבר איתנו, עד שהבינו שבכל זאת מדובר כאן במדינה חופשית".
זה אפילו עוד יותר אבסורדי, כי באחד המקומונים דווקא ידעו על הראיון במקומון השני. מאיך שזה נראה, היה זה מישהו מזמן מקומי, שלקח קטעים מהכתבה בזמן תל אביב, בהם ציטוטים של סמריק ושל מנכ"ל הליקון, רוני בראון, ושתל אותם בכתבה אצלו.
משפט אחד המשותף לשתי הכתבות (ההבדל הקל מודגש): "למפיקים של רוני יש אסטרטגיות שיווק מודולריות, והיועצים שלה יושבים על תוכניות חומש עם פרזנטציות שהמחשב הביתי שלי יקרוס רק מלחשוב עליהן" (זמן ת"א); "למפיקים של רוני יש אסטרטגיות שיווק מודלריות, והיועצים שלה יושבים על תוכניות חומש עם פרזנטציות שהמחשב הביתי יקרוס רק מלחשוב עליהן" (זמן מקומי). למה ההבדל? המחשב שיקרוס הוא זה של כתב זמן ת"א, ויכול להיות שלכתב זמן מקומי בכלל אין מחשב.
הכתבה המעניינת יותר, זו על סמריק, חושפת מקצוען משופשף שקשה לעבוד איתו, ושדורש סודיות מירבית מעובדיו (עלתה שם טענה שהוא איים לפטר מי מאנשי צוות התוכנית של יהורם גאון שידבר עם כתבת רייטינג שהגיעה לעשות כתבה על התוכנית). לא מן הנמנע שסמריק הוא זה שאחראי על המניפולציה התקשורתית, שלא איפשרה למקומון התל-אביבי לפרסם את הראיונות עם החברים של רוני הראשל"צית.
וראיון (ראשון? בלעדי?) עם רוני יכולתם לקרוא אצל עמיתי בחיים ברשת, ניק שאול, כבר בתחילת החודש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
