ירדן לוינסקי מ"קונספציה" מדבר על בלוגים, מסביר למה "רשימות" אינה אליטיסטית, מבהיר שהוא לא במלחמה עם ישראבלוג ומסיים בבשורה טובה: דרושים אקדמאים
"ברגע שמתחילים לדבר על בלוגים בהרצאות ופורומים רחבים, סימן שהבאז-וורד הזה הוא היסטוריה", פתח ירדן לוינסקי מ"קונספציה" את הרצאתו [סיכום ההרצאה – זהירות, DOC] על בלוגים בכלל וקהילת "רשימות" בפרט, שנשא (31.12.2003) במסגרת המרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה. מצד שני, יש עדיין אנשים שלא יודעים מה זה בלוג, גם בקרב קוראי חיים ברשת, אתר שעוסק בנושא הבלוגים באינטנסיביות. אז כנראה שזה עדיין קוּל.
נתחיל בהגדרה של בלוג, לפי לוינסקי: "בלוג הוא עמוד אינטרנט, או חלק מעמוד אינטרנט, שמורכב מרשומות קצרות שמתעדכנות בצורה תדירה וכרונולוגית, לרוב בצורה כרונולוגית הפוכה, כלומר שהרשומה החדשה ביותר מופיעה למעלה. ההבדל בין בלוגים לבין צ'טים ופורומים: צ'טים ופורומים מסתמכים על השתתפות פעילה של הקהל. בבלוג, הכותב יוצר את זכות קיום האתר, הדיאלוג לא הכרחי. צ'טים ופורומים הם many to many [רבים כותבים לרבים], והבלוגים הם בדרך כלל one to many [יחיד כותב לרבים] או קבוצה מצומצמת שמנהלת את הבלוג".
לוינסקי ניסה להסביר על מה כל הרעש: "פעם, כדי לפרסם משהו משלך היית צריך לעבור חמישים שלבים של עורכים, מו"לים וכו'. היום אתה פשוט מעלה אותם לאינטרנט. הרעש סביב הבלוגים הוא סביב הרעיון שאפשר לפרסם אתרים באינטרנט באותה קלות בה כותבים הודעת דואר אלקטרוני. ב-1998 הומצא המונח 'בלוג', אבל זה לא אומר שהטכניקה לא היתה קיימת קודם. באוגוסט 1999, חברה אמריקאית השיקה מוצר בשם 'Blogger', הראשון שלא הצריך ידע מוקדם כדי להפעילו".
"היחס בין מספר בלוגים קיימים למספר בלוגים פעילים הוא מאוד חשוב", אומר לוינסקי. "נורא קל לפתוח בלוג. להמשיך ולהפליא בהגיגים אינטליגנטיים זה כבר יותר קשה. יש שני מדדים להצלחה של בלוג: הסיפוק האישי, והיכולת של הבלוג להעשיר את עולם התוכן של הגולשים. בעולם יש בעיה של ריכוזיות יתר של רוב התכנים – בכל מקום שתלך, תקרא את אותם תכנים. במלחמה בעירק, כל המידע נשלט על ידי האמריקאים, למעט תכנים שהגיעו דרך הבלוגים".
אז איך נולד "רשימות"? לוינסקי מסביר שבאבולוציה של הבלוגים, השלב הראשון היה בלוגים שכתבו אנשים שהתמחו בתחום מסוים, והשלב השני היה יומנים אישיים, בהם "הראשונים להתלהב היו נערים בני 16 ונערות בנות 12. אני קורא לזה 'תופעת אכלתי שתיתי קקי פיפי'. מערכת הבלוגים הראשונה שקמה בישראל היא ישראבלוג. המודל הוא שלכל אחד יש אפשרות לפתוח בלוג ולהתחיל לכתוב מה שהוא רוצה. בארה"ב זה התחיל עם בעלי מקצוע שגיבשו סביבם קהילת קוראים. בארץ, בגלל שזה התחיל ישר בקטע של 'כל אחד יכול', הראשונים שיכלו והצטרפו היו אנשים שרצו לכתוב יומן אישי".
"אחרי שנתיים, כשראינו שהמודל של ישראבלוג לא מביא את מה שאנחנו רצינו ב'קונספציה', אמרנו שחסר התוכן של אנשים שיודעים על מה הם מדברים ויכולים לעניין קוראים. אז הקמנו את האתר שלנו, 'רשימות'. המודל שלנו הפוך – לא נותנים לכל אחד להיכנס לכתוב. אנחנו עושים סלקציה של יכולת כתיבה, ניסיון קודם מוכח בתחום עליו הוא רוצה לכתוב, ומיקוד – אנחנו מנסים להגביל את האנשים לכתוב על נושאים מסויימים. אבל מהרגע שהוא נכנס פנימה – אני לא מתערב במה שהוא כותב".
אתה לא מביא בעצם קולות ישנים של אנשים שכבר כותבים, במקום ליצור קול חדש וצעיר?
"לא. שילך לישרא [כינוי חיבה לישראבלוג – על"א], יכתוב שם ויוכיח יכולת כתיבה – ויבוא אלינו. רוב האנשים שכותבים אצלנו לא כתבו לפני כן באינטרנט. אם לא היה ישראבלוג, היינו מקימים את ישראבלוג. לשני המודלים יש מקום, הם לא אוכלים אחד את השני. אנחנו נזהרים מלקחת אנשים מישראבלוג, כדי לא לפגוע באתר שלהם".
ואם גם רשימות וגם ישראבלוג היו קיימים, לאן הייתם לוקחים את זה?
"יש מודל של יותר פיקוח על הכתיבה, אבל זה מודל שסותר חלקית את המודל של אתרים אישיים. זה הופך את זה לעיתון".
יש לכם כוונות התרחבות?
"אנחנו מתכוונים להתרחב בצורה מוגבלת. אם יש אנשים טובים – הם יתקבלו. אנחנו במבצע להרחבת הפלח האקדמי. אם מישהו רוצה, אני פה".
(הכתבה נכתבה במקור עבור חיים ברשת, אבל הוחלט שלא לפרסמה שם)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
