כינוי:
בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | |
| 2/2003
חלל בחלל (2)
לא פעם שמעתי עיתונאי ימני (אורי אורבך?) מתלונן שבתקשורת תמיד אומרים "פעיל ימין קיצוני", ואף פעם לא "פעיל שמאל קיצוני". אז פעיל השמאל הקיצוני גדעון ספירו כתב השבוע על אילן רמון, במאמר "פולחן חדש בא למדינה":
"בעקבות אסון החללית קולומביה שבו ניספו שבעת האסטרונאוטים שהיו על סיפונה, הולך ומתפתח בישראל פולחן חדש, פולחן אילן רמון, טייס חיל האויר שנימנה עם אנשי הצוות שנהרגו בהתפוצצות המעבורת [...] [אני] מגיע למסקנה שכל אותה שטיפת מוח נועדה כנראה ליצור עבור הישראלים דגם הזדהות חדש, מעין טרומפלדור של המאה ה-21 של 'טוב למות בעד ארצנו'".
בשלב זה מגיעים הנימוקים נגד הפולחן:
- רמון לא תרם למדע ולתרבות הישראליים ("במה היה כוחו וכשרונו? בתפקידו כטייס בחיל אויר. טייסים בצבא, אם הם טובים במיוחד, הדבר בא לידי ביטוי ביכולתם הוירטואוזית להרוג ולהרוס")
- רמון כחייל עשה רע (הפצצת הכור בעירק, "שמול המקלסים יש גם כאלה הסבורים שהיא החישה והעמיקה את פרויקט הגרעין של עיראק"; השתתפות במלחמת לבנון "בה בוצעו פשעי מלחמה לרוב"; והיה אחראי על פיתוח אמצעי לחימה, "[תפקיד] שמתמקד קודם כל בשכלול הכלים והאמצעים הזורעים קטל ומוות")
- רמון לא חש רגשי אשמה על עברו זה (בניגוד, למשל, לאלפרד נובל)
- רמון בסך הכל התקבל ל"קורס טירונות חלל" של האמריקאים, ו"הבה לא נקפוץ מעל לטבור, כאילו המציאה ישראל את המסע אל החלל"
השלב הבא הוא נימוקים נגד טיסות החלל עצמן:
- עלות למשלם המיסים הישראלי – כשני מיליון דולר – כאשר "העוני והרעב בחברה הישראלית הולכים ומעמיקים"
- עלות למשלם המיסים האמריקאי, בזמן ש"כדור הארץ נמצא בסכנת הרס והכחדה"
- הלאמתו של רמון על ידי ראש הממשלה, מה שגרם לו לבקש אוכל כשר (אף שהוא לא שומר כשרות) ולקחת איתו את השואה לחלל (שיט, הלך הציור; קיראו לי מנותק, אבל כשהתחילו להגיע הדיווחים על הבעיות במעבורת, זה הדבר הראשון שעלה לי בראש: "שיט, הלך הציור")
- אי נחיצות הטיסות המאויישות לחלל
ספירו הוא אופוזיציונר נצחי, לפעמים אופוזיציונר בכוח (מעניין מה היה אומר נגד הטיסה אם רמון לא היה טייס לשעבר, אלא אזרח מן השורה), אבל כמה מהנימוקים שלו מעניינים. אני, שסולד בדרך כלל אוטומטית מדברים שנודף מהם ריח לאומי-לאומני, הסתייגתי רק מחלק ספציפי של הפולחן: הניסיון ליצור "מורשת רמון" יש מאין.
ואילו פופטיץ, שמאלני אבל לא שמאלני-להכעיס, נדבק בחיידק האבל הלאומי: "רמון היה חתיכת סיפור מיוחד. איש עולה לחלל, נושא על גבו אינסוף סמלים. אפילו אני, איש עם סבלנות אפסית לקרנבלים הלאומיים של עמישראל, מצאתי את עצמי מתרגש מנגיעות קטנות של הסיפור הזה [...] סיפור כזה, שאתה בונה לך ממנו אדם בראשך.
"והאדם הזה בראש שלך לא רוצה למות כל-כך מהר".
ובנימה אישית: היום יומולדת לי. האנשים המלוכלכים בעבודה הערימו עלי, ובאמצעות סדרת שאלות, שכלל לא הבחנתי בקשר ביניהן, הצליחו לקלוע בול למטרה במתנה שלהם: DVD של "Clerks", הסרט הראשון של הבמאי המשובח קווין סמית' (דוֹגמה, Chasing Amy, ג'יי וסיילנט בוב מכים שנית). חוצמזה, את הפוסט הנוכחי העליתי בשלמותו אתמול, אבל תקלה טכנית גרמה לכך שהוא לא יעודכן (היום אני כבר יותר חכם: כתבתי אותו קודם בקובץ טקסט, ורק אח"כ העליתי). אם לא אהבתם אותו, דעו שהוא היה הרבה יותר מוצלח בפעם הראשונה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
