כינוי:
בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | |
| 2/2003
ynet, תתביישו!
עמיחי יעקובי תמיד שם אותי בפרופורציות. בעולם הציני של העיתונות הישראלית, ועיתונות האינטרנט בפרט, הוא החלילן מהמלין של הגולשים – הטוקבקיסטים הרעשניים ("קול העם", עלק) והרוב הדומם כאחד. הוא לא פחות מתוחכם מהעיתונאים המתנשאים, אבל, כמו שהגדיר בבוטות העורך הקודם שלו, "הוא לוחץ על נקודת הג'י של הגולשים". כמו דודו טופז, רק בלי הנשיכות וההטרדות המיניות.
כשכולנו רקדנו על הדם של ynet (כאן, כאן וכאן, ואפילו כאן, אבל פה לא), שפישלו עם מבזק על נחיתה מוצלחת של הקולומביה, יעקובי אמר שאנחנו מגזימים. שזה כמו שמישהו ידבר איתנו בטלפון, ויקרא לנו בטעות בשם של מישהו אחר, ואנחנו נלך ונשמיץ את אותו אדם על טעותו, מנפחים את הסיפור מעבר לכל פרופורציה. כרגיל, לא הסכמתי איתו, וכרגיל, ידעתי שיש לו זווית מעניינת, והפצרתי בו להעלות אותה על הכתב.
והוא העלה. תחת הכותרת "הפאשלה הגדולה בעולם", והמשנה "נראה לכם שאסון הקולומביה הוא הדבר הכי גרוע שקרה בשבוע שעבר? תשאלו את המבזקן האומלל של Ynet", נוזף יעקובי בעיתונאים צמאי הדם, שרק חיכו שהענק ynet ימעד כדי לקפוץ לו על הבטן ולבעוט לו בביצים: "חחח איזה מפגרים Ynet, ראיתם כבר איך Ynet הנחיתו את הקולומביה בשלום? לא ניסו אפילו המתחרים בשאר אתרי התוכן להסתיר את חיוכי האושר המסופקים שלהם [...] כל אתר עילג ופרזיטי סוג ז' שבימים רגילים מוצץ בתאווה ללא בושה את התכנים ומבזקי הידיעות המצויינים של Ynet, מיהר להעלות אצלו צילום מסך של המלך העירום ולתת פרשנות מלומדת ומתחסדת".
יעקובי גם מרחם על המבזקן האומלל, שאיבד את משרתו בגלל הטעות הקטנה והמצערת (אויש, עכשיו אני מרגיש אשם; האם מבזקן נוסף יפוטר בגללי?), כשהוא מגדיר זאת (ובצדק) "ביש המזל של עובד מחלקת חדשות מתחיל שפוטר בגלל שטות שגדולות ממנה עושה כל אחד מאיתנו פעם ביום".
בחלקה השני של הכתבה, מציג יעקובי את ההבדל בין התגובה האמפטית של הגולשים לטרגדיית קולומביה, לבין ההתייחסות הקרה והאנליטית של העיתונאים, ומסכם: "כאלה הם אנשי התוכן – חיילי מילים חמושים בכלי איבחון חדים כתער, שמשמשים להתמודדות אנליטית מתנשאת מרחוק עם כל בעיה".
עד כאן – כמקובל בטוריו של יעקובי. ומכאן, תפנית דרמטית: הטוקבקיסטים, שבדרך כלל אוכלים מכף ידו, עשו ביעקובי מעשה ברוטוס ביוליוס קיסר.
"לתלות את הכתב", קרא אחד מהם.
"נענע אתם מנוולים !!!!", כתב אחר.
"איך אתם מעיזים לפרסם את הידיעה הזאת? פשוט בושה ל NANA", שאל שלישי.
"אתם המנוולים", חיזק אותם מגיב נוסף, "איך אתם מסוגלים להגיד שטעות בלחיצה על מקש של אחד מעובדי YNET עצובה יותר מ7 אנשים טובים שנהרגו במצב טראגי?
"חיות!"
לדעתי, יעקובי פשוט נפל בבור שהוא כרה לעצמו. האירוניה שמפרנסת אותו היטב, ושבה פתח את הכתבה – "הדבר היחיד שניחם טיפה והקל מעט על הכאב והצער במוצאי שבת שעברה בשעות שאחרי היוודע אסון הקולומביה, היה הפאשלה של Ynet" – עברה הרבה מעל לראשם של גולשים, שאיתם הוא כל כך מזדהה. הם קראו את דבריו כפשוטם, הדם עלה להם לראש (ומנע מהם להגיע לפסקה החמישית ולהבין שיעקובי, ממש כמוהם, כועס על העיתונאים הציניים), והם קפצו לתחתית הכתבה כדי לרוקן את הג'ורה שלהם על ראשו האומלל.
אני לא יודע מה הוא חושב על זה (מעניין אם גם הפעם הוא יהיה בצד שלהם; אני מסוגל לראות אותו נותן הסבר כמו: "הגולשים כל כך רגילים לקרוא כתבות ציניות ומתנשאות, שהם הניחו שגם אני כזה, ולכן הגיבו כמו שהגיבו"). אבל לגבי, זה מסוג הדברים שהיה גורם לי להרהר בכפיות הטובה של הקוראים, ולשאול את עצמי בשביל מי אני הורג עצמי באוהלה של עיתונות.
פעם נשלחתי על ידי העורך שלי לצלם פיגוע. רצתי עם מצלמה ביד אחת ותעודת עיתונאי ביד השניה, ובשלב מסוים שמעתי מאחורי מישהו מדבר עלי בארסיות (לא קלטתי את המשפט המדויק, אבל רוח הדברים היתה "תראה את אוכלי הנבלות האלה"). ונורא נורא כעסתי. התמונות והדיווחים האלה, חשבתי לעצמי, הם מה שאתה תראה בערב בטלוויזיה או באינטרנט, או בעיתון שתקנה מחר בבוקר. נורא קל לכעוס על "אוכלי הנבלות האלה", אבל הם רצים לתוך התופת הזאת, לתוך איזור מלא דם ואש ותמרות עשן וריח איום של בשר חרוך, בשביל להביא לך את החדשות האלה. התדמית של המקצוע הזה אולי לא אצילית כמו של אנשי מד"א או זק"א, אבל אני בטוח שלא היית מסכים למצב בו מתבצע פיגוע כזה, ואף כלי תקשורת לא מדווח עליו, לא מביא קולות מהשטח, כי נמאס לכתבים שלו שקוראים להם "אוכלי נבלות".
בהקשר הזה, קיראו את הכתבה "אז איך אתה ישן בלילה?", על השפעת הפיגועים על העיתונאים. הדס שטייף, כתבת גל"צ שזכתה לכינויים "מיס פיגועים" ו"מלכת הפיגועים", בגלל שזכתה לסקר כל כך הרבה מהם, מספרת שם: "כשהשידור נגמר והכל נרגע, אז זה הזמן לגעת ברגש [...] אני בוכה המון".
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
