אלכס פולונסקי התחיל לעבוד בארקייד (אולם משחקי וידאו). התרשמותו העגומה:
"קצת עצוב לי לראות ילדים קטנים שמסתובבים שם כל יום, במשך כל היום, ללא כסף, מחפשים אסימונים שאנשים שכחו או הפילו. לא ממש אכפת לי מזה שהם לא יכולים לשחק, אבל אכפת לי מזה שהם מבזבזים את הזמן שלהם בצורה כל כך טיפשית וחסרת תועלת (לא שיש משהו טיפשי וחסר תועלת במשחקי ווידאו, זה ממש מגניב, כמעט כמו פורנו, או אפילו מגזין 'בלייזר'), איפה לעזאזל ההורים שלהם שיראו להם כיוונים אחרים מלבד שוטטות אינסופית בקניון? הילדים האלה נמצאים באולם המשחקים מארבע בצהריים עד תשע-עשר בלילה.
אני לא מתיימר להיות עובד סוציאלי או אדם בעל אידיאולוגיות בנוגע לזכויות הילד, אבל העניין הזה נראה כהזנחה לשמה. שיפגשו עם חברים, יראו טלוויזיה, ישחקו כדורסל, יקראו ספר, יכינו שיעורים (סתם, לא), או סתם ילכו מכות עם ילדים שהם פגשו לפני רגע (זה ירחיב את מעגל המכרים שלהם, וגם יפתח אותם מבחינה פיסית), העיקר שיתרחקו קצת מהמשחקי ווידאו, יראו עולם (או עיר), ויפסיקו לעשות כאילו שהם משחקים בזמן שמשודרים על המסך סרטוני הדמו".
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
