כינוי:
בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 5/2003
ד"ר ספין ומיסטר גוגל – מאמר וניסוי תקשורתי
ניסוי קטן, והתגובות שלכם מאוד חשובות פה: לא מזמן פרסמתי ידיעה על גוגל, ומכיוון שכבר הייתי שקוע בזה, החלטתי לספר פה בבלוג על אחורי הקלעים של הסיפור, מה שצרכני התקשורת בדרך כלל לא מקבלים.
אחרי שכתבתי הכל פה (בשעת לילה מאוחרת), ראיתי שהסיפור עשוי להתאים לניוזלטר בו אני כותב, והצעתי אותו לעורך. הוא החליט שזה שווה פרסום, אבל ביקש ממני לבצע מספר שינויים במבנה שלו. זה פורסם כאן.
שתי שאלות לי אליכם:
1) האם הסיפור שמאחורי הסיפור מעניין אתכם, כקהל רחב, או שזה מאמר ברנז'אי פנים-תקשורתי שעדיף לחלוק עם חברי הקרובים והגיליון הבא של העין השביעית?
2) בין המאמר המקורי (שלהלן) וזה המתוקן (שבניוזלטר) – איזה מהם כתוב טוב יותר? איזה מהם מעניין יותר? איזה מהם זורם יותר? הפתיחה והסיום של איזה מהם טובים יותר? כל הערה נוספת שיש לכם על ההבדלים ביניהם תתקבל גם כן בברכה.
הנה המאמר המקורי:
***
ד"ר ספין ומיסטר גוגל
הספינמאסטרים של גוגל יכולים ללמד דבר או שניים אפילו את ארתור פינקלשטיין ואייל ארד.
ספין: מושג בעגה העיתונאית/פרסומאית/פוליטית שבא לתאר את הזווית שיוצרים גורמים שונים על העובדות ועל הדרך בה הן תדווחנה ותיתפסנה. ספין דוקטור: מומחה ליצירת ספינים, בדרך כלל יועץ תקשורת, יחצן או פרסומאי. ספינמאסטר: כמו ספין דוקטור, מומחה ליצירת ספינים. סדרת הטלוויזיה שסבבה סביב היועץ של ראש עיריית ניו יורק (בכיכובו של מייקל ג'יי פוקס) נקראה "ספין סיטי".
אתר החיפוש הפופולרי גוגל השיק אתמול (ב') את שירות החדשות שלו, גוגל ניוז, בגירסאות מקומיות בחמש מדינות: אוסטרליה, בריטניה, ניו זילנד, קנדה והודו.
כל חברה נורמלית היתה מוציאה על זה הודעה לעיתונות, ויחצניה היו מנדנדים במשך שעות לכתבים השונים שיכניסו איזה מילה בעיתון/אתר החדשות שלהם. אבל לא גוגל. גוגל ממעטת להוציא הודעות לעיתונות, ונוקטת בשיטת ההשקה הרכה.
השקה רכה: השקה של מוצר או שירות תוך הימנעות מיצירת רעש גדול סביבם. השקה כזאת נעשית כשמעוניינים לקבל משוב מהשוק (ולא מקבוצות מיקוד סגורות) בלי לדווח עליו בקולי קולות, צעד שמשנעשה, אין חזרה ממנו; כשרוצים ליצור סביב המוצר באז ותדמית מחתרתית, ולשווקו מפה לאוזן; או פשוט כשאין תקציב להפציץ בהודעות לעיתונות, מסיבות השקה ושלטי ענק.
גוגל מנמקת את השימוש בשיטה הזאת באידיאולוגיה הגורסת ש"המשתמשים שלנו הם הדבר החשוב ביותר". הגולשים, ולא עיתונאי ההייטק, ידעו ראשונים על גירסת הבטא של גוגל ניוז, כשהלינק אליה עבר מפה לאוזן באימיילים ובקבוצות הדיון.
גם כשהושקה הגירסה רשמית, היא לא הושקה בהודעות לעיתונות, אלא בהצבת לינק אליה בעמוד הראשי של גוגל. העיתונאים, שגם כן משתמשים בגוגל, מצאו אותה שם ומיהרו לדווח עליה בעיתוניהם ואתריהם.
אבל האידיאולוגיה המתחנפת לגולשים היא רק התירוץ: הסיבה האמיתית שאנשי גוגל לא משתפים פעולה עם העיתונות זהה לסיבה שכלבים מלקקים את אשכיהם: כי הם יכולים. גוגל לא תרצה לוותר על סיקור פעולותיה בכלי תקשורת חשוב, אבל היא יכולה לחיות בלעדיו – הגולשים ממילא יגיעו לאתרה ויגלו מה חדש; עיתונאי אינטרנט פשוט לא יכול לוותר על כך – אם לא ידווח על כל נפיחה של גוגל, הקוראים שלו יריקו בפרצופו וילכו למתחרים. הכוח נמצא לחלוטין בידיים של גוגל.
ליינוס טורבאלדס, ממציא מערכת ההפעלה פתוחת-הקוד לינוקס, סיפר באוטוביוגרפיה שלו שהוא בא ממשפחה של עיתונאים, ועל כן מזהיר עיתונאים שמבקשים לראיינו: "אני יודע איזה רפש אתם". כנראה שגם בגוגל יש כמה צאצאים לאנשי תקשורת, כי החברה מפגינה בהתנהגותה הבנה עמוקה לנפשו של העיתונאי. הודעה לעיתונות ששולח יחצן זוכה ליחס של בוז תהומי, המקביל רק לזה שמקבל שליח הפיצה שהגיע באיחור של 50 דקות עם פיצה קרה, ומסתבר שהוא בטעות הביא אחת עם אנשובי ואננס. מידע גולמי ראשוני, בלעדי ובלתי מעובד, לעומת זאת, הוא חלומו של כל ריפורטר, שממהר להכין את הידיעה, כדי להיות הראשון שיפרסם אותה בליווי הלוגו האדום: "פרסום ראשון!" הצבת לינק לגוגל ניוז בעמוד הראשי של גוגל נתנה לו חשיפה עיתונאית גדולה עשרות מונים מזו שהיה מקבל לו היה נשלח ישירות לעיתונאים.
(מצד שני, למרות שהיא משחקת אותה קשה להשגה, גוגל לא יכולה לוותר לחלוטין על קשרי הגומלין עם התקשורת. הדלפות, שיחות רקע לא לציטוט וראיונות בלעדיים משמשים גם כאן במסגרת התן-וקח המקובלת בקשרי עיתונאי-מסוקר).
אבל בסיפור הנוכחי, של השקת אתרי החדשות המקומיים, התפרים העדינים בדרך כלל נפרמו וחשפו את אחורי הקלעים של מעבדת התקשורת של גוגל. האירוניה הגדולה היא שלחשיפה הזאת סייע רבות אינדקס חדשות קטן וחביב, אולי שמעתם את שמו – גוגל ניוז.
חיפוש המחרוזת "Google News" הניב לינקים רבים לידיעות חדשותיות על האינדקס. ZDNet אוסטרליה מדווח ש"בצעד דומה לזה של השקת גוגל אוסטרליה בשנה שעברה, גוגל הסתמכה על לינק בודד בעמוד החיפוש שלה כדי לפרסם את השירות החדש". אתר E-commerce News, לעומתו, מצטט את המייסד-השותף ומנהל המוצרים של גוגל, לארי פייג', כמקור לסיפור: "פייג' אמר שאתרי החדשות הספציפיים-למדינות ישלבו 'פרספקטיבה גלובלית' עם כיסוי מוגבר של חדשות מקומיות, באפשרם לגולשים "לעקוב אחר נושאים בעלי עניין מקומי, כמו גם אלה מרחבי העולם'".
מצד שלישי יש את Business Wire, סוכנות שמספקת שירות של הפצת הודעות לעיתונות מחברות עסקיות אל כלי התקשורת. באתר הסוכנות מצויות שתי הודעות טריות של גוגל ניוז, שפורסמו בהפרש של חמש שעות זו מזו, אחת על השקת השירות בבריטניה והשניה על השקתו בקנדה.
ציטוט מההודעה הראשונה: "'תוך שמירה על פרספקטיבה גלובלית, גוגל ניוז בריטניה גם מספקת יותר כותרות ומקורות בריטיים', אמר לארי פייג', מייסד-שותף של גוגל ונשיא המוצרים. 'עם הכיסוי המוגבר הזה של חדשות מקומיות, משתמשים בבריטניה יכולים לעקוב אחר נושאים בעלי עניין מקומי, כמו גם אלה מרחבי העולם'".
נשמע מוכר? חכו, יש עוד. ציטוט מההודעה השניה: "'תוך שמירה על פרספקטיבה גלובלית, גוגל ניוז קנדה גם מספקת יותר כותרות ומקורות קנדיים', אמר לארי פייג', מייסד-שותף של גוגל ונשיא המוצרים. 'עם הכיסוי המוגבר הזה'"... אתם כבר יכולים לנחש את ההמשך. מעניין אם פייג' נאלץ לומר את אותם הדברים פעמיים, פעם על קנדה ופעם על בריטניה. האמת? מהכרותינו את עבודת היחצנים, יש סיכוי לא קטן שפייג' ראה את הציטוט הזה לראשונה כשהוא פורסם באתרי החדשות.
מלבד שם המדינה והלינקים לשירות, שתי ההודעות בביזנס ווייר זהות לחלוטין, אולם על הראשונה חתומה דבי פרוסט, מנהלת היחצנות העולמית של גוגל, ועל השניה – בארי שניט, מתאם היחצנות של החברה. גם ספינמאסטרים מפשלים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
