בדיווח של ידיעות אחרונות אתמול על התוכנית הכלכלית, מופיע המשפט הבא: "בשוק הטלפונים הסלולריים מתוכננת רפורמה: מנוי יוכל לעבור בין החברות – ולשמור על מספר הטלפון".
יוזמה מבורכת. בשוק חופשי ותחרותי יש חסמי מעביר שעוזרים לחברה לשמור על לקוחותיה, גם אם מתחריה נותנים שירות טוב יותר. בבנקים, למשל, חסם המעבר הוא הטירחה שבלהעביר את כל החשבונות והחסכונות והוראות הקבע לבנק אחר (המועצה לצרכנות ביקשה לאחרונה לפשט את התהליך). בספקיות אינטרנט, החסם הוא כתובת האימייל שהן נותנות ללקוח, אשר אם ירצה לעזוב את החברה יצטרך להודיע לכל מכריו על החלפת כתובת (וזו אחת הסיבות לפופולריות של שירותי האימייל הרשתיים החינמיים). בסלולר, חסם המעבר ברור מאליו: מספר הטלפון.
אלא שלתוכנית המספור הסלולרית החדשה, במסגרתה בוטלו מספר קידומות והוספה סיפרה לכל מספר טלפון, היו שתי מטרות עיקריות. האחת, להגדיל את טווח המספרים לאור פריחת השוק הסלולרי בארץ, והשניה, להקהל על מנויים לזהות למספר של איזו חברה סלולרית הם מתקשרים, דבר שהיה קשה עד בלתי אפשרי כשלכל חברה היתה יותר מקידומת אחת.
איך זה מסתדר עם התוכנית לאפשר לאנשים לעבור מספק סלולרי אחד לאחר? המשפט הבא בכתבה ב"ידיעות" אומר: "גם מחיר השיחה מחברה אחת לחברה אחרת יהיה כמו בשיחה בין שני מנויים של אותה חברה". כלומר, שוב לא יצטרכו האזרחים לזכור איזו קידומת שייכת לאיזו חברה, כי המחיר יהיה אחיד. אם כך, מה היה הטעם בטרטור מדינה שלמה עם החלפת קידומות ומספרים? לא היה פשוט יותר להשאיר את הקידומות על כנן, להוסיף ספרה זהה לפני כל המספרים הסלולריים הקיימים ולהמשיך משם?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
