כינוי:
בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
| 6/2003
הברווז צולע בחזרה לבלוג
"כמה זמן לא העלית פוסט, יא פארש?", התקיל אותי הצביק בפגישתנו החצי-שבועית במפעל. "יאללה יאללה, תעלה אותי בחזרה מרשימת 'מעלים אבק'".
כמו הרבה פעמים בעבר, הצביק צודק (בכלל, מה זה התנפח לו הראש מאז ש-ynet ירקו בכיוון שלו). והפעם – צדק פעמיים. גם כי מאז שהגליתי אותו למעלה אבק, הוא חזר לעצמו ולבלוג, והצדיק את המשכורת שהיריב לא משלם לו. וגם כי אני לא כתבתי פה מאז ה-11 בחודש זה (למניינם).
למזלי, הדבר שגזל ממני את זמן האיכות עם הבלוג הוא הדבר שגם יציל אותי. מדובר בטור תקשורת חדש, הברווז המכני, שנמצא כרגע בהרצה במיקסר. ומכיוון שאיש קשוח הוא עורך מיקסר, הוא דוחה אייטמים שלי על ימין ועל שמאל, מה שמאפשר לי לפרסם אותם כאן, ולכם – ללעוג לשיקול הדעת שלו.
והואיל ושמו של הטור הוא הברווז המכני, הרי שאת ה-rejects שלו בחרה מערכת חדר 404 לפרסם תחת השם ברווז צולע. ושאלוהים יעזור לנשמתה האומללה.
האיש שלנו ב-MTV
"אל כס המנחה נוחתת [בקי] גריפין בתום שלושה חודשים מורטי עצבים של אודישנים, אחרי שגברה על 200 נבחנים ושלוש מועמדות סופיות: יסמין דיאמונד, דורית אבנט ולנה אטינגר", דיווחה ליסה פרץ על בחירתה של גריפין למגישה ב-MTV (תרבות מעריב, 23.05.03).
עבירת צנזורה חמורה? ב-27/03/03 דיווח טל פרי במעריב על שלוש מועמדות, "הדוגמנית ומגישת ערוץ הספורט בקי גריפין, השחקנית לנה אטינגר, ומועמדת שלישית, שמועסקת במתקן ביטחוני מסווג ולכן מתעקשת בינתיים להישאר אנונימית". ומכיוון שיסמין דיאמונד היא שחקנית ("לחיי האהבה"), לא נותר אלא לברך את אבנט על עבודתה המסורה למען בטחון המדינה.
אלא מה? זה לא כל כך פשוט. קודם כל, שמה של אבנט צץ במספר מקומות באינטרנט, שמעידים שהיא סוג של שחקנית מתחילה ("שיחקה באיטליה בתיאטרון רחוב", עשתה קולות ב"כד הזהב" (?) והשתתפה בהצגת הפרינג' "מטרבין" [שמדברת על רצח רבין; מתקן בטחוני מסווג + רצח רבין = קונספירציה?).
וגם אם נניח שאבנט היא שושואיסטית ביום ומחלטרת באמנויות הבמה בלילה, מאיפה נוספה מועמדת רביעית לשלוש המועמדות ממרץ? מתקן ביטחוני מסווג אינדיד.
חסמב"ה ועלילות ידיעות אחרונות
"חסמב"ה מקיסריה לכדה פורץ מסוכן", מספר ערן נבון בידיעות אחרונות (30.05.03). זה אולי מרגש, אבל כנראה לא ממש נכון. מקריאת הכתבה עולה שמדובר בצעיר "המוכר היטב למשטרה", שפרץ מועדון נוער שוב ושוב, גנב ממנו ציוד והחריב אותו, ובפעם האחרונה הגיע ברכב (בליווי שני אנשים, שברחו מיד כאשר נלכד), ולא שלף סכין וחתך את כל החסמב"אים, שזה דבר שאנשים מסוכנים לפעמים עושים. כמה מסוכן הוא נשמע לכם עכשיו?
כותרת המשנה של הכתבה היא "חבורה של נערים ונערות שכבה במארבים כדי ללכוד את העבריין שפרץ פעם אחר פעם למועדון שלהם • אתמול הוא נתפס, נקשר באזיקים – והוסגר למשטרה". הדרמה נמשכת בפסקה הראשונה, המודגשת: "מצוידים במכשירי קשר, בג'יפים, במילות הפעלה, בחדר פיקוד ובהרבה אומץ [...] חיכו לפורץ שמחריב להם פעם אחר פעם את מועדון הנוער".
בואו נחזור על העובדות: חבורת נוער (גילאי 14-18) מקיסריה בשם חסמב"ה ("חבורת סוד מודרנית בהחלט"), לא מתנדבי משמר אזרחי כי אם מיליציה מצויידת היטב מטעם עצמה, מתנפלים על "פורץ מסוכן", אוזקים אותו ומסגירים אותו למשטרה. מאיפה יש להם ג'יפים ומכשירי קשר אפשר לנחש (קיסריה, משפחות עשירות, אתם מכירים את הסטריאוטיפ); מאיפה האומץ והטיפשות לקחת את החוק לידיים ולארוב לפורץ מסוכן, במקום לפנות למשטרה, צריך עוד לבדוק; אבל מאיפה יש להם אזיקים?
כאן באה לעזרתנו הפסקה השניה: "הפורץ הגיע, נערי חסמב"ה קפצו עליו, כפתו אותו בחבלים והזעיקו את המשטרה. לשוטרים לא נותר אלא לשים עליו אזיקים ולקחת אותו למעצר". זאת אומרת שהמשטרה, ולא ציידי הראשים הצעירים, אזקה את הפורץ. אם אתם עדיין לא בטוחים, הפרטים חוזרים בסוף הידיעה: "הנערים האמיצים רצו אחרי הגנב, קפצו עליו, כפתו אותו וריתקו אותו לרצפה [...] המשטרה הוזעקה למקום, שמה על הפורץ אזיקים ולקחה אותו למעצר".
אם כך, למה כותרת המשנה מתעקשת שהחסמב"אים המופרעים הם אלה שאזקו אותו ("נתפס, נקשר באזיקים – והוסגר למשטרה")? כדי לרגש. חבורת צעירים שמגישה למשטרה פושע על מגש של כסף הרבה יותר מרגשת מאשר, נניח, חבורת צעירים שצפתה על זירת פשע והזעיקה את המשטרה כשראתה אדם חשוד מתקרב.
בצהובונים רווחת הגישה שמקריבה את המציאות (לא את כולה, רק את הפרטים הקטנים, איפה שאלוהים מסתתר לפעמים) לטובת סיפור מוצלח. שלושה ימים לפני כן, התרחש בידיעות אחרונות דבר מאוד דומה: בכתבה של איתן עמית על עודאי חוסיין, בנו של שליט עיראק המודח, נכתב בכותרת המשנה: "עודאי שכב בכל יום עם אישה אחרת, ויום בשבוע הוא 'נח' וקרא לכך 'צום'". "תותח", חשבו לעצמם הקוראים, "מזיין שישה ימים בשבוע. הלוואי שהיה לי אפילו רבע מזה". אבל בתוך הכתבה, שציטטה תחקיר של השבועון "טיים", העובדות היו שונות: "במשך חמישה לילות בשבוע היו מגיעות ל'מועדון הסירה' המפואר [...] יותר מ-20 צעירות ש'הומלצו' על ידי חבריו [...] עודאי היה בוחר אחת או שתיים לאותו לילה [...] יומיים בשבוע 'נח' – הוא קרא לזה 'צום', סיפר המשרת". נו, רק חמישה ימים בשבוע. מה, הוא אנרג'ייזר?
לכן אנחנו לא מאמינים שמדובר ב"פורץ מסוכן", אפילו שהחסמב"אים הצטלמו לכתבה כשהם עוטים כובעי גרב ומסיכות חייזרים. רגע, פתאום צצה במוחנו כותרת יותר טובה: "חייזרים לכדו פורץ מסוכן".
ארבע הערות בלי יואל מרקוס
1. פרויקט חג השבועות של מוסף "7 לילות" של ידיעות אחרונות היה "ה-100", רשימת מאה מובילי התרבות והבידור בישראל (שהגיעה בגירסה מקוצרת ל-ynet). חדר 404 מתעניין, כמובן, באלה שמהאינטרנט (ששי גולדן, שכתב את ההקדמה לפרויקט, מגדיר אותו "מייצגה של התרבות החדשה"; מי כמוהו יודע, כותב שהגיע מהאתר המוביל בארץ לעיתון המוביל בארץ).
2. המקום הראשון של האינטרנט הוא רק המקום ה-78, והוא הוענק לארז פילוסוף, מקים אינדקס האתרים שלימים יהפוך לפורטל הגדול בארץ, וואלה. פילוסוף "המציא את תפיסת האינטרנט בארץ כמרחב חווייתי חם, והפך את 'וואלה' לאתר הישראלי הגדול והנמפה ביותר אי פעם. זה האיש שיצר את השפה המקומית של האינטרנט".
המקום ה-82 הוענק ליון פדר, עורך ynet, ש"מגלם בקריירה שלו את המעבר לאינטרנט כמדיום חדש" (הוא היה עורך ראשי בהוצאות הספרים כתר וידיעות אחרונות). "המעבר שלו לאינטרנט מגלם תרבותית, אינטלקטואלית ותקשורתית את האינטרנט המשפיע היום. ynet בתקופתו המשיך להתבסס כאתר המידע המקומי הגדול, עם 240 אלף כניסות של גולשים ביום". איזה פרגון.
המקום השלישי של האינטרנט, המקום ה-88, הוענק לשניים – אורי ברוכין וירדן לווינסקי, מייסדי קונספציה: "'קונספציה' הוא אחד האתרים הכי קטנים, 3000 קוראים, אבל הכי משפיעים בסצינת האינטרנט בארץ [...] זהו אתר תוכן עצמאי ובלתי תלוי, שמזכיר מועדון ג'אז קטן וחשוב, שנעשים בו סשנים של ניו מדיה. מה שיוצא משם בקטן, הולך ומשפיע בגדול במעגלים גדלים ומתרחבים".
המקום הרביעי של האינטרנט, המקום ה-97, מוטל בספק: הוא הוענק לקובי אריאלי כמייצג דגם מתקדם של דוס המחמד, והאינטרנט הוא רק נקודה אחת בתוך שטפון היצירה שלו, הניוזלטר "אפעס".
3. "כדי לשמור על טוהר הפרויקט התעלמנו לגמרי מהעיתונות הכתובה", כתב גולדן בפתיחה (כשהוא מתכוון בעצם לעיתונות המודפסת, שהרי ynet ו-וואלה הם גם עיתונות כתובה). זה הסבר יפה מאוד למאבק המתחמם בין ידיעות ומעריב, ואולי זו ביקורת סמויה על התקשורת המודפסת הישראלית, שכבר לא סופרים אותה כמשפיעה על התרבות והבידור בארץ.
4. אם ההשערה הקודמת נכונה, הרי שחתרנות מבורכת כזאת לא נראתה במוספי ידיעות מאז מחה אבנר ברנהיימר, בביקורת על הספר "לאכול ולרזות" שפורסמה בסוף מרץ ב-"7 ימים", על ההחלטה לבטל את תלושי החג של עיתונו: "עוגייה: 80 קלוריות. קינוח גורמה ממזנון העובדים של 'ידיעות אחרונות', מהדורת 2003 של עוגת חנק. משהו מתוק לפסח, במקום תלושים".
(הסריקות באדיבות הלמו)
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
