www.room404.net

קלישאות צילום צלמים לא חסרות: הצלם מחזיק מצלמה; הצלם מצלם את עצמו במראה מחזיק מצלמה; רצועת המצלמה כתפילין. לכן מרענן כל כך לראות את הצילום של אלכס ליבק שצילם ידי מיכה קירשנר.

אני לא מחסידיו של קירשנר, בעיקר כי אני חובב snapshots טבעיים ככל האפשר (כמו אלה של ליבק), והוא בעניין של איפור ותאורה צבעונית. אבל הפעם זה עובד לו: על פניו של ליבק צוירה מצלמה, כשעדשתה היא עינו של ליבק. כפתור הצילום נמצא על הרקה, וליבק לוחץ עליה.

זאת לאוּרה, וזה קעקוע פני החתול היפהפה שלה:

צילום: עידו קינן (CC)

(לאוּרה, תשלחי לי בבקשה אימייל לכתובת שנתתי לך)

מספרה ברח' יהודה הלוי, תל אביב:

צילום: עידו קינן

אני לא יכול להגיד שאני עוקב בקפדנות אחרי תחרות הצילום של מעריב, אבל תמונה אחת גרמה לי לדאבל-טייק עצבני:

(צילום: שלום יציב)

הסבר מדעי: החתול האמיתי עומד על הדגם המוקטן של הכנסת בפארק המיניאטורות מיני ישראל.

הצלם, שלום יציב, הוא חבר של עופרניקוס, שמבקש שתצביעו בשבילו ב-SMS. אני לא יכול להצביע, גם כי אני עובדי מעריב ובני משפחותיהם, וגם בגלל שמדובר ב-SMS שזו לגמרי לא טכנולוגיה לזקנים קהי-ראיה כמוני.

אם אתם בעד שלום יציב, השקיעו שקל באיש ושילחו את הטקסט 087 למספר 2344.

ממש כאן, אצל יפה וערומה בתיאטרון הרוסי.

(צילומים: עידו לא-אמין)

מה זה?

רמזים:

1) זה הוצג במקור בבלוג האוכל.

2) זה לא תמנון.

תשובות יש לשלוח באימייל האפור.

אני מחטט בצילומים שצילמתי פעם (יולי 2000) ושאמא שלי גירדה מתחתית של איזו מגירה ושלחה לי. זה היה כל כך מזמן, בימים שבמצלמה היה פילם.

מוצא ערימה של תמונות מנחלת בנימין, ובאחת מהן מתגלה לי מלצרית חמודה, שצילמתי כי הקומפוזיציה שלה עם שתי הצלחות, אחת של צ'יפס ואחת של סלט עגבניות, מצאה חן בעיני באותו רגע.

ואת מי אני מזהה, עם שיער קצר ומבט זעוף-מקצועי? מישהי שלימים אעבוד כיסא אחד ממנה, ושתמיד נצחק יחד על עברה המלצרי. זה חייב להיות הדבר הכי מוזר שקרה לי בחודש החולף, אם לא מחשיבים את הנסיעה ללוד ולירושלים.

רחוב שינקין (צילום: עידו לא-אמין)

עדכון

וציטוט מהעבר: "הנשיא קצב אמר שהתינוקות החילוניים הם נשבו" – ג'ודי מוזס.