www.room404.net

פועלי כל העולם – איכלו מופלטה!

(הלשין: יולקס)

אני מגיש מועמדות לתחרות שיבוש שיבוש התרבות:

רחוב שינקין, תל אביב. צילום: עידו קינן (CC)

אלכס פולונסקי הלשין שעומר אחד מ"אהמ.נו" קורא להחריב את הגרפיטי התכול שחור ירוק ולבנות על הריסותיו יצירות חדשות:

"התלאביביים שבינכם בוודאי כבר נתקלו בזה. שוב ושוב ושוב ושוב. ירוק שחור תכלת על ספסל. ירוק שחור תכלת על קיר. ירוק שחור תכלת על פסל. ירוק שחור תכלת על עמוד. ב- NRG כתבו שזה חלק מאיזה קמפיין גדול וחשוב, אבל זה לא ממש אכפת לי. היום בדרך חזרה ממקס ברנר (אולי תחת השפעה של יותר מדי שוקולד) החלטתי שנמאס לי מזה לגמרי. מישהו הגזים.

אני מזמין באופן רשמי (כמה רשמי שהאתר הזה יכול להיות, לפחות) את כולכם לקנות צבעי גואש, לבחור גוש בצבע תכלת-שחור-ירוק שמפריע לכם במיוחד, לצלם אותו, ואז ולהפוך אותו למשהו אחר. כשסיימתם - צלמו את היצירה החדשה ותשלחו אלי את התמונות של לפני ואחרי. אני אשמח לעשות מהיצירות שלכם גלריה. גלריה נושאת פרסים, אפילו! שוקולטה איטלקית חלב במקס ברנר - על חשבוני - לשולח/ת היצירה המוצלחת ביותר".

אחרי שהתגלה שהגרפיטי הזה הוא פעילות פרסומית ממומנת, אין צודק יותר מלעשות לו שיבוש תרבות. ויש אפילו פרס. אז יאללה.

צילום: עידו קינן (CC)

מחר יתקיים בכיכר רצח רבין טורניר הבהייה בטלוויזיה.

יונתן ליפשיץ, ממארגני, כתב בבלוגו: "למה לא הלכתי לעצרת של השמאל. הייתם הולכים לעצרת למען הנשימה? פשוט, עצרת למען פעולת הכנסת האוויר והוצאתו? לא ממש, נכון? כך אני מרגיש ביחס לעצרת התמיכה בתכנית ההתנתקות. ברור לגמרי, שאין טעם לתמוך במשהו שהוא מובן מאליו, כי זוהי, למען האמת, איוולת. כמובן, את זה אומר לכם האדם, שמצפה לראותכם ביום שני בכיכר רבין, כחלק מהפרוייקט הכמעט-אומנותי שלו, בעצרת התמיכה להזדהות עם הטלוויזיה. כן, גם אני מרגיש שהטלוויזיה היא אויב הציבור. ומצד שני, לא מפסיק לצפות בה, עשרים וארבע \ שבע. בכל זאת, הטלוויזיה היא פחות בנאלית מאירוע כגון 'הפגנה למען הזדהות עם משהו שממילא יקרה בקיץ הקרוב'. מה גם, שמבחינתי, 8000 איש יהיו הצלחה מסחררת. וכמובן, יהיה הרבה יותר מצחיק אם עצרת הטלוויזיה שלי תזכה ליותר תמיכה מעצרת השמאל. מסקנה? כולם צריכים להיות שם. גם אתם".

"אנחנו מחפשים מקום לומר את שלנו", מסבירה דנה בר, אחת מיוזמי טורניר הצפיה בטלוויזיה. היוזמה אמנם הגיעה אחרי קרב הכריות, אבל בר מתעקשת שזה "לא השראה, יותר כמו לרכב על הגל. אנשים יוצאים לרחובות משום מה בזמן האחרון. לצאת לרחוב לראות טלוויזיה זה אמירה מאוד צינית".

"מישהו פה ייצא המנצח, ומובטחת לו תהילה ארוכה בשנים!", כתב בבלוגו יונתן ליפשיץ, שותפהּ של בר ליוזמה. הם מתכוונים להביא טלוויזיה גדולה לכיכרבין, לשדר בה משהו (בר: "נביא תוכנית שתהיה מספיק מונטונית, לא סרט". איזו תוכנית? "עדיין לא החלטנו"), ולהכתיר כמנצח את מי שיישאר לצפות בה הכי הרבה זמן. "זה באמת תלוי באנשים שיגיעו ולאיפה הם יחליטו לקחת את זה. זה יכול להיות חצי שעה וזה יכול להיות שלוש ארבע חמש שעות. אני אופתע בעצמי", אומרת בר.

המנצח יוכרז ויקבל פרס? "לא יקבל פרס. אנחנו לא יודעים מה נעשה בדיוק, איך נכריז על זה, אבל תהיה איזשהי הכרזה עם אמירה צינית בסאבטקסט".

האמירה הצינית, התיר ליפשיץ לחשוף, היא העובדה שהמטרה האמיתית של התחרות היא יצירת אמנות, מיצג וידאו שיוצג בגלריה שזהותה עדיין סודית, ויגיד משהו על חיינו מול המסך הבינוני. ולמה הוא מוכן לחשוף את זה לפני האירוע? "כי זה כבר לא סוד, ואנחנו צריכים שכמה שיותר אנשים יגיעו כדי שזה יעבוד".

אז יום שני הבא, 20:30 בכיכרבין, כולם מוזמנים.

תמרי אומרת: "מילא, שאתם התל אביבים מוצאים כל מיני גרפיטי מוזרים בחוצות העיר. אבל כשהדבר מגיע לעיר הכי מתה, בערך, אחרי כרמיאל (העדלאידע לוקחת את פסטיבל מחולות!) – זה עושה מצד אחד נחת, ומצד שני מפחיד. שמא יש אנשים שמבינים עניין גם פה אצלנו בפריפריה? [טוב, אז זה גבולי. צולם בצומת חולון. יכול להיות שסתם איזה תל אביבי הלך קצת לאיבוד כשהוא הגיע בטעות לקריית שלום..]".

ואני בכלל חושד שהמדבקות הן סיפור נפרד מהגרפיטי.

צילומים: תמרי (C)

במסגרת פסטיבל הכריות, הנה עוד אירוע שאתם לא יכולים להחמיץ, ביוזמת יונתן ליפשיץ:

אני מזכיר שב-4/4 יהיה אירוע אקווקוודלהומה, והאנשים של הכריות הבטיחו אירוע מסתורי בתחילת אפריל. מתחיל להיות צפוף, לא?

יריב מוהר חושף את התעלומה:

גל הגרפיטי הנוכחי הוא חלק מקמפיין שממומן על ידי תורם יהודי-אמריקני אמיד, שאינו מעוניין לחשוף את זהותו. עוד נודע כי מרססי הגרפיטי עבדו למעשה בשכר, וכי הלוגואים המרוססים נועדו להוות סנונית ראשונה מקמפיין שיעבור בעתיד לתצורה מסורתית יותר, ושעליו יהיה מופקד משרד יחסי הציבור והפרסום יוניק, יחד עם גורמים נוספים בשוק התקשורת הפוליטית. גורמים שמקורבים לפרויקט מדברים על מסר מיינסטרימי של תמיכה בתהליך המדיני שיוביל לשלום ולשתי מדינות לשני עמים.

[...]

נסים דואק ממשרד יוניק: "מדובר באיש אכפתי, שניסה לעניין כל מניי גורמים בסוג של סמל חדש - כמו סמל השלום, שבזמנו גם מתנגדי המלחמה בוויאטנם וגם החיילים ענדו. הבעיה, שכל הקבוצות הפוליטיות והציבוריות שהוא פנה אליהן התעסקו באגו שלהן, ולא בדרך לחבר את כל הציבור הענק שמבין שאין ברירה אחרת, לבד מתהליך מדיני. הרעיון התגלגל עד שהגיע לשתי קבוצות פוליטיות-אמנותיות, שהחליטו להרים את זה. מדובר באנשים שאפילו לא פגשו אותו, אלא פשוט אהבו את הרעיון. הוא יודע על הפרויקט הזה, אבל לא מעורב בו. בקרוב יתווסף לגרפיטי גם משפט שילווה אותו, אבל אני בכוונה לא אומר סלוגן".