כינוי:
בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 3/2003
רץ חזק בטלוויזיה
ולפני הרשומה, נזיפה: אני קורע ת'תחת בשביל להביא לכם סיפורים מעניינים. אתם, מצידכם, יושבים רגל על רגל, קוראים והולכים. מה עם תגובות? איזושהי קריאת כיוון, שאני אדע אם הדברים שאני מביא פה מעניינים מישהו, הערות מחכימות והרחבות על סיפורים שלי, אפילו קללות ונאצות זה בסדר לפעמים.
ועכשיו בחזרה לשידורינו הרגילים:
רוצים לדעת יותר? חפשו כאן.
| |
בוש ובין-לאדן משחקים באולינג
מייקל מור, הדוקומנטריסט ("רוג'ר ואני") זוכה פרס האוסקר ("באולינג לקולומביין"), עובד על סרט חדש, ששריקות הבוז בטקס האוסקר יחווירו ליד התגובות הצפויות לו. עיתון תעשיית הבידור Variety מדווח שהסרט, "פארנהייט 911" ("911" זה "11 בספטמבר" בתודעה האמריקאית), יעסוק במה שקרה לארה"ב מאז התקפות הטרור של ה-11 בספטמבר, ובקשרים בין נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש האב, לבין אביו של הטרוריסט אוסאמה בין-לאדן, שלדברי מור המשיכו עד חודשיים אחרי ה-11 בספטמבר.
מור צופה שהסרט יהיה מוכן בזמן לקראת בחירות 2004 לנשיאות ארה"ב.
| |
סלמנה רושדי
הראפרית ליל' קים, גיליתי רק עכשיו בסאן, הצטלמה לשער גיליון דצמבר 2002/ינואר 2003 של המגזין האמריקאי ONEWORLD כשפניה מכוסים בבורקה (בגד גוף מוסלמי הכולל רעלה). אבל מתחת לצוואר, זה כבר סיפור אחר: הבורקה מופשלת לצד, ומתחתיה נגלה גופה החשוף, המכוסה רק בתחתונים ובמעין ביקיני עשוי רצועות-רצועות של בד. לזכותה יש לציין, שהבגדים התחתונים תואמים לצבע הבורקה.
הבלוגר קווין ר. סקוט סיפר שהתקשה להשיג את הגיליון, כי "רבים מדוכני העיתונים כאן בעיר ניו יורק שייכים לאנשים מוסלמים". לדבריו, הביעה קים בראיון חמלה כלפי בין-לאדן. מצד שני, מדווח אתר Manhunt.com, מצוטטת קים בכתבה כשהיא אומרת "Fuck Afghanistan".
הלו, קים, פה זה לא מלחמות ה-East-Coast-West-Coast המפגרות שלכם, שמדי פעם מתנקשים במישהו, וגם לא חבורה של הודים פציפיסטיים שיתנגדו פסיבית לפגיעה בגנדי האהוב שלהם (כאן וכאן). פה זה פאקינג פאתווה! פנאטים מוסלמים דלוקים יסתובבו עם מאצ'טה ביד ותמונה שלך בארנק, את מסוגלת להבין את זה?
התמונה של קים מיד הקפיצה לי לראש את התמונה של שרבט גולה. גולה הופיעה בשער הנשיונל ג'יאוגרפיק בשנת 85', פליטה אפגנית מפני הפלישה הסובייטית. מבטן החודר של עיניה הירוקות הפך אותה לאייקון, היא כיכבה בשער ספר התמונות של המגזין, ואותרה באפגניסטן 17 שנים לאחר הפרסום הראשון, רק אז גילו אנשי המגזין את שמה. הסיפור המרתק מפורט כאן.
| |
תחת תחת תחת
נהוג לחשוב שטרנד התחת העסיסי, שג'יי-לו היא סנוניתו הראשונה ונציגתו הבכירה, תורם לדימוי הגוף הנשי בכך שהוא מאפשר לבעלות ישבן מלא להתגאות במה שהעניקו להן הטבע ומקדונלדס.
אבל הכתבה הזאת בסאן חושפת צד פחות חיובי של התופעה. היא מספרת על שרון (35), אישה ששמה 5000 פאונדים חדשים על ניתוח להשתלת סיליקון בישבן, משום שלא היתה שלמה עם התחת השטוח שלה. שרון אמרה שם: "לג'יי-לו יש פיגורה יפהפיה – היא כל כך נשית ובעלת קימורים טבעיים. זו הפיגורה שתמיד רציתי". ובמילים אחרות: "טבעי זה יפה, תעשה לי גם כן אחד כזה".
הישבן המוגדל יאפשר לה ליהנות מהאופנה החדשה, אותה הגה/איתר הסאן: כתובות ומסרים על החלק האחורי של המכנסיים. "גברים פשוט מתים על התירוץ לקרוא מחשבות של בחורה", מתלוצץ הכותב האלמוני.
ואפרופו תחת, הסאן (פעם שלישית ברשומה) מפרסם תמונות של סינדי קרופורד, דוגמנית על בדימוס, עם כל החריצרץ בחוץ. חריץ-רץ, אגב, זה הכינוי של עירית לינור לחריצי הישבן שאנחנו נחשפים אליהם, בעבר בזכות אינסטלטורים פוחזים, והיום בזכות נערות פוחזות. סינדי קורבן אופנה?
תן לי כותרת – והפעם, בסימן הישבן
"אישה, תחת, השפעה" – פנאי פלוס (ושמא ynet?) מבריקים בכותרת על קיילי מינו(ג)*
ואם מישהו לא הבין את ההתחכמות בכותרת שלי, ע"ע עין תחת עין.
* מישהו מוכן לומר לי, אחת ולתמיד, אם מבטאים את ה-g או לא?
| |
צנזורה? צנזורה בחלק האחורי שלי
כריס רוק מעולם לא התכוון לרדת על הנשיא בוש בעקבות יציאתו למלחמבעיראק. וחשוב לו להגיד זאת, אחרי שמאט דראדג' (חושף פרשת מוניקה לווינסקי) כתב באתר שלו שרוק אמר פעם על בוש "הוא לא טיפש, הוא רק שיכור. כל השחורים שהצביעו לבוש נמצאים שניהם בקבינט שלו" (קונדוליסה רייס וקולין פאוול, מן הסתם), והוסיף שאולפני דרימוורקס הזהירו את רוק להימנע מהתבטאויות כאלה.
ובמיוחד היה חשוב לרוק להגיד זאת אתמול, כי בדיוק היום בדיוק יוצא סרט בכיכובו ובבימויו (בדרימוורקס), והוא מה זה לא רוצה לדפוק את הבכורה עם הצהרות פוליטיות לא פופולריות (ר' מקרה מייקל מור, שקיבל באוסקר מחיאות כפיים על הביטוי "נשיא פיקטיבי", שהתהפכו מהר לקריאות בוז כשיצא נגד המלחמבעיראק).
הסרט, אגב, "Head of State" מציג את רוק כפוליטיקאי שמגיע להתמודדות על נשיאות ארה"ב, והטאגליין של הכרזה אומר: "הדבר הלבן היחיד הוא הבית".
"מעולם לא פגשתי את מאט דראדג', אבל אם אני אראה את מאט דראדג', אני אקח את רגלי האמריקאית החסונה ואכניס אותה ב(חלקו האחורי) הבלתי אמריקאי על הניסיון שלו להפריע לפתיחת הסרט שלי",
מצוטטת ההודעה לעיתונות של רוק. דובר דרימוורקס מכחיש שניסו לסתום לרוק את הפה.
ומכל הסיפור הזה, אני הקטן והקטנוני (וראש דסק הסקס) תוהה על דבר אחד: האם רוק אמר "חלקו האחורי" (backside, שמופיע בסוגריים בידיעה של רויטרס), או שהוא אמר "תחת" (ass), אבל רויטרס סירבו להדפיס את המילה ה"גסה"? מקרה מפורסם כזה היה בישראל, כשמישהו, נדמה לי שהיה זה זקן השומרים, אמר "זה נוער זה? זה חרא!", ואחד העיתונים עידן את הציטוט: "זה נוער זה? זה בררה!" (ולקוראינו התוהים: "בררה" זה התוצרת החקלאית הירודה, השאריות הלא-מוצלחות של הירקות והפירות).
ואם כבר נשיאים וסרטים, קחו בדיווידי את "המועמדת" (The Contender) של רוד לוריא, בנו של הקריקטוריסט הישראלי לשעבר רענן לוריא. שורה מצוינת מתוכו: "אתה העתיד של המפלגה הדמוקרטית, ותמיד תהיה".
תן לי כותרת
"חברים, מה אתם רוצים?" – ירון טן-ברינק המעולה בכתבה ברייטינג על סידרת הלוויין (ספין-אוף) של "חברים".
| |
ירידה לצורך עלייה ברייטינג
על אף מינויי לראש דסק הסקס של הבלוגיה (על ידי הגיברת, ומטעם עצמה בלבד), שמתי לב שהרבה זמן לא היתה פה איזו רשומה עסיסית על מין. אז, כמו שקראו פעם לספר על אנשי הצפרדע: "צוללים, קדימה!"
"מירב מיכאלי יורדת"
הגיברת, אישה עם מודעות פמיניסטית (אבל מעט מאוד הבנה בקיפול סדינים) טוענת שהכותרת הזאת בידיעות, שבישרה על ירידתה מהמסך של תוכנית הבוקר של מיכאלי, הכילה בדיחה סקסיסטית על חשבונה של מיכאלי (ובמילים מפורשות: "מירב מיכאלי מוצצת").
"מובן שלמי שנתן את הכותרת ברור כפל המשמעות ומובן שהכותרת נבחרה במיוחד בשביל מיכאלי, באופן מודע או לא מודע כתגובה לפמיניזם הלוחמני שלה", כתבה הגיברת. "מה שעוד מובן זה שאין למיכאלי מה לעשות כנגד כותרת כזאת, כי לכאורה מדובר בכותרת תמימה לחלוטין וכל תלונה בוודאי תזכה לתגובה 'אנחנו לא יודעים על מה את מדברת'".
לא כל קוראיה של הגיברת מסכימים. דודי גולדמן, כתב המחשבים של ידיעות, אומר ש"הפרשנות היא במוחו של הקורא", ואילו אירלנד כתב/ה "ראיתי שכתבו גם 'שי ודרור ירדו'. מה קשור?! שטויות!".
לעזאזל, אני אישה, לא צוללת!
"האם זה מפתיע שברשת המתפתחת תדיר, לא הצלחתי למצוא עוד אתר כמו זה? למעשה, לא הצלחתי למצוא כמעט שום מידע מנשים שמבטאות בגלוי את הגועל שלהן מלתת מציצה?" – מתוך המניפסט של WAB, ר"ת של Women Against Blowjobs, שגם הוא לא ממש אתר חי, ואין בו הרבה מעבר ללינקים למקומות אחרים.
עניין פלואידי, המציצה
"תאכלו את זה!", דורש טוראי הסקס דן סאבאג' מהנשים (וגם מהגברים). הוא נזף באישה, שהתנגדה לרדת לבן זוגה כאמצעי להצלת הנישואין שלהם, זכה למבול מכתבים זועמים והסביר את עמדתו: "באופן אישי, אני לא חושב שנשים צריכות לבזבז את זמנן עם גברים שחושבים שכוס זה מגעיל. למה שתצאו עם מישהו שמוצא אתכן, ואת איברי המין שלכן, דוחים? אני לא הייתי מבזבז חצי שעה, ובטח שלא שנה, על בחור שלא מוכן לשים את הזין שלי בפה שלו. למה נשים סטרייטיות מוחלות על כבודן ויוצאות עם בנים שלא מוכנים לאכול כוס – לא ברור לי".
גם יוענתי בעד לאכול כוס, וטוענת שריח הגוף שלנו הוא דבר חיובי, למרות מה שתעשיית הקוסמטיקה מנסה למכור לנו: "איך אפשר לרצות כוס בניחוח אלפים שוויצריים? הם מנסים לגזול מכן את מרכז העונג שלכן, לטעון שהוא גס ולא ראוי, לרדוף אותו כאילו היה מכשפה ימי ביניימית. אותן נשמות חורשות רעה עומדות גם מאחורי המיתוס האבסורדי הטוען שלכוס יש ריח של דגים. דגים זה חלקלק, קר ומרתיע, הריח של כוס הוא משהו הרבה יותר חייתי מדג. טעם חי ונושם ונושך וסמיך ואפל ועוטף [...] בכלל, סקס נועד להיות מלוכלך [...] סקס הולך נהדר עם ריח זיעה והפרשות. נוזלים שיוצאים מגוף אהוב, הם מבחינתי חלק מאותו גוף אהוב".
גלית, המנהלת המיתולוגית של פורום הסקס של נענע, לא לגמרי מסכימה עם הגישה המוצצת: "נהוג לחשוב שאהבת המציצות נובעת מהנעימות שבתחושת החמימות הלחה של הלשון שלנו על הזין שלכם. קשקוש. אתם אוהבים שאנחנו מוצצות רק בגלל שככה אנחנו לא יכולות לדבר".
אם אתן/ם הולכים על זה, הנה הוראות שימוש למציצת גברים ולמציצת נשים.
אישה, תעשי קפה!
תמונה מצוינת ששלח גדי שמשון מדואר זבל: איך אומרים בעברית "המכונה לא עובדת"?
ירידה בסקרים
ולסיום, אחד מסקרי הביזאר של וואלה (ביזאר לא בגלל נושאי הסקרים, אגב):
מי צריך לומר ראשון "אני אוהב/ת אותך"?
והתוצאות:
74% - מי שאוהב ראשון, ויפה שעה אחת קודם. כלומר, עדיף לנסות ולומר אני אוהב אותך עוד לפני שאוהבים באמת, כך ניתן לצפות בתגובת הצד השני עוד לפני שהיא יכולה ממש להכאיב.
26% - אם את יורדת לי... אז אני אוהב אותך! המטרה מקדשת את האמצעים, כלומר, אם את יורדת לי... אז אני אוהב אותך! (גם אם אמרת לי את זה בדרכים אחרות)
שככה יהיה לי טוב.
| |
מעריב, עיתון של (המשך בעמוד 3)
מילה אינטרנטית טובה ומילה אינטרנטית רעה על מעריב. ונתחיל בטוב.
מוסף האינטרנט שלהם, מעריב אונליין, העלה השבוע מדור חדש, שיסקר כל שבוע בלוג אחד. מרחרוח מאחורי הקלעים אמנם עולה שזו שיטה להגדיל את כמות התוכן בהוצאות נמוכות (לסקר בלוג זה ממש קל וזול, הרבה יותר מלהביא סקופ או לכתוב כתבת מגזין מעניינת), ובכל זאת, הרבה ריספקטיישן.
מצד שני, מה העניין הזה עם הכותרות החתוכות של כתבות במהדורה המודפסת באתר? היום, למשל, אפשר למצוא שם את הכותרות הבאות:
"ארה"ב: הלקוחות מתבקשים לצרף לצ'ק את טבי..."
"בנק הדואר, הפועלים או לאומי ינהלו את פד..."
"רווחי רשת אייס קנה ובנה גדלו ב-2002 ב-%..."
אני תמיד צוחק על הכותרות הקצרות של מעריב וידיעות ("אש בבגדד", "סדאם בצרות", "יוצאים למלחמה") לעומת אלה הארכניות של הארץ ("בוש הודיע למועצת הביטחון כי לא יסכים להחלטתה בנוגע להשוואת (המשך בעמודים 10,11,12)"), ודווקא מעריב מרגיש צורך לקצר את הכותרות באינטרנט. אבל אם כבר מקצרים, שיעשה את זה עורך ולא מחשב, כדי שהכותרות תהיינה קוהרנטיות. תודה. ותודה לשוטף מח שהעלה את הסוגיה.
תן לי כותרת
גודפוד, אתר האוכל השמרני בדרך כלל של נענע, הכתיר כתבה על תערוכת יינות ישראל בכותרת "כשהם ירקו, אני בלעתי".
| |
אתה מוכר לי מאיפשהו
לא-אמין: שמעת? יגאל רביד עובר לערוץ אחד.
צביצ: תזכיר לי... מי זה ערוץ 1?
(מתוך שיחה שהיתה באמת; אתם פשוט לא מאמינים מה שהולך פה לפעמים)
תן לי כותרת – והיום, דאבל פיצ'ר
כותרת אחת אמיתית, כותרת אחת שהגיתי והיא מספיק מוצלחת כדי שאמציא לה כתבה. (האמיתית ראשונה).
"בשבילי הכוכב זה אני" – גלובס בפרופיל לא מחמיא על מנכ"ל סלקום.
"ג'נין ג'נין" – חדר 404 בראיון עם ג'נין גראפלו, על הרימייק בכיכובה ל"אורה הכפולה".
| |
שפה פצועה
ארנה קזין מדווחת היום ב"גלריה" על התגייסות התקשורת לצד של בוש במלחמה בעיראק. היא מצטטת שם את כתב המלחמות הוותיק, כריס הדג'ס, שאמר בראיון למגזין המקוון של מכון העיתונות האמריקאי "פוינטר" כי "מה שתמיד קורה בזמן מלחמה הוא שהשלטון מכתיב את השפה שבה אנחנו מדברים". "לשיטתו", כותבת קזין, "לא חשוב אם הפנטגון מחרים קלטות וידיאו או מאפשר את שידורן, משום שההחרמה הגדולה נעשתה זה כבר: החרמת השפה".
קזין ממשיכה: "במאמר באתר של 'פוינטר' מאת העיתונאי קית וודס, תחת הכותרת 'החזירו לעצמכם את השפה', צוין כי כתבים רבים משתמשים בימים האחרונים בלי מרכאות ובלי מבט ביקורתי בשמות ובתוויות שהצבא נותן להתקפות - פצצות 'חכמות' במקום פצצות מונחות לייזר או מחשב, 'נזק שולי' במקום 'אזרחים פצועים והרוגים, 'חיסול' במקום 'התנקשות' או 'רצח', ושמות של מבצעים כמו 'חירות עיראקית'. כריס הדג'ס מציע לעיתונאים אמריקאים להשיג לעצמם עותק של 'פוליטיקה והשפה האנגלית', שכתב ג'ורג' אורוול ב-1946 (אפשר להדפיס את כולו מהאינטרנט), המתאר את כוחה של השפה להשחית מוסרית, במיוחד בעת מלחמה."
אני מאמין גדול בהשפעה של השפה על ההוויה (הפוסט הקודם שלי, למשל, עסק בהשפעת המלחמה על שפת העיתונות). מי שמחפש מקורות נוספים לקשר בין שפה ופוליטיקה מוזמן לקרוא את "הזמן הצהוב" המצוין של דוד גרוסמן, את "1984" של אורוול הנ"ל (כולל הנספח המצוין על השיחדש), וכלמיני דברים של חומסקי, שאליו עדיין לא הגעתי.
עוד על השפה של המלחמה: Bushisms הוא הכינוי לאמרות השפר של הנשיא העילג בוש (שאף נאספו לספר משובח בעריכת העיתונאי ג'ייקוב וייסברג, תחת השם "George W. Bushisms"; אפשר לחפש את האמרות עצמן באינטרנט עם מילת החיפוש Bushisms). וגאוב פריש מאתר workingforchange.com מציע מילון קצת שונה של בוש.
| |
חיילינו נפגעו משלג איכותי
מהשפעות המלחמה על אנשי חדשות ערוץ 2: לפני מספר ימים דיווח עורך חדשות החוץ, ערד ניר, על חיילים אמריקאים ש"נפגעו מאש כוחותינו". אז או שהוא התכוון לביטוי האמריקאי "אש ידידותית" והשתמש בתרגום הישראלי הלא-מוצלח; או שמדובר באמת באש כוחותינו, אנשי סיירת מטכ"ל שדיווחים שונים ממקמים אותם לצד הצבאות הלוחמים בעיראק; או שהשהות בארה"ב יצרה לניר בעיות בזהות הלאומית.
ואילו דני רופ (אסטרולוג-בדרן, שש אותיות, לא ניקי גולדשטיין), דיווח, כאחרון הנוסבאומים, על "שלג איכותי" בירושלים. סיפרתי על כך לשוטף מח, והוא העלה את הסוגיה העיתונאית הבאה: אם יורד שלג איכותי על פיגוע איכותי, מי מהם מקבל את הכותרת הראשית?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
