קראו לי זקן, אבל הענין היחיד שאני לא אוהב במובייל קלאבינג, מסיבות הרחוב מבית היוצר של אלה שהביאו לכם את מלחמת הכריות, הוא היעדרו של נראטיב נוקשה וכוללני. ואסביר. הקונספט של מובייל קלאבינג, בקצרה, הוא מפגש רחוב באווירת פלאש-מוב, שהופך למסיבת ריקודים שקטה ומוזרה - כל אחד מהנוכחים שומע באוזניות את המוזיקה שהוא הביא מהבית. צופים מהצד רואים חבורה של משיגנערס שתובעים לעצמם את הרחוב בצורה ביזארית למדי.
כאמור, הכל קול מבחינתי עם זה, חוץ מקטע אחד: כל אחד שומע באוזניות את המוזיקה שלו, שהוא הביא ושם במשהו-מן או במשהו-פוד שלו. אני יודע, זה מאוד מחייה אינדבידואלית שעל אף אחד לא נכפה פסקול כוללני מוכתב מראש, וכאלה, אבל הרגעים שאני הכי אוהב במסיבות דווקא קשורים לאותו מבט של הבנה שאתה חולק עם השיכור שלידך עם בואה של התפתחות מסוימת במוזיקה. להרהור המזוגג שיכול להצטלב אל מול איזה שינוי בגרוב. לתחושה הקולקטיבית של קרחנה, באסה, תקווה או סתם שעמום, שמגיעה מכורח זה שכולם שומעים את אותה המוזיקה, וכולם עומדים ומשחקים בשיער ברגע שמגיע ברייק.
ועכשיו מסתבר שמישהו מהמארגנים של פסטיבל גלסטונבורי החליט להשאיל מהטכניקה של המובייל קלאבינג ולהיפטר מהקטע הפלורליסטי שאני לא אוהב. עושים להם שם צרות עם להשמיע מוזיקה בשעות מאוחרות, אז הם החליטו לחלק לרוקדים 3,000 אוזניות אלחוטיות שישמיעו את מה שהדיג'יי מנגן. תהיה שם מסיבה שקטה. נשמע לי מהמם.
עכשיו אני רק מחכה שמישהו ייקח את זה חזרה לרחוב. אם רוצים, אפשר להשתמש במשדרי אף.אם האלה שמוסיפים לאייפודים. זה יכול להיות שמח.
(via בוינגבוינג)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
ירוק נושך ניצן הורביץ הורוביץ