כינוי:
בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 5/2003
רשמים מרשימות
ברשומה הזאת אני הולך להסתכן בחוסר פופולריות. אבל היי, נמאס לי להיות הדודו טופז של הבלוגיה. הגיע הזמן להיות קצת שמעון פרס.
עד עכשיו לא יצא לי להסתובב ממש ב"רשימות", הבלוגיה המתחרה ממול (ויש שיגידו, "מתחרה כמו שסנדוויץ' טוניסאי מתחרה בציור של אנדי וורהול – הם בכלל לא על אותה פלטה"). כתבתי עליה, ואולי דווקא בגלל זה לא קראתי בה. בפרפראזה על דברי צפריר בשן – בעיתון אתה נאלץ להקריב את היכולת שלך לשעשע על מזבח העברת האינפורמציה – אני חש שאני נאלץ להקריב את חוויית המציאות על מזבח הדיווח עליה (זה גם היה התירוץ הוותיק שלי לאי-פעילות בתחום האינטרנט – "אני מדווח על זה, אני לא יכול להיות חלק מזה", תירוץ שנסדק קשות עם פתיחת הבלוג שלי, ומאז עברו הרבה גשרים מעל המים).
אז בימים האחרונים דפדפתי ברשימות, עובר ושב בין הכותבים השונים (למרות שהמבנה הוא של אתרים עצמאיים, שמקשה על חיטוט רוחבי), ואני מוכרח לומר שמאוד נהניתי (לרגע, לאור ההצפה שלה בעובדי גלובס בעבר ובהווה, התחשק לי למתג את "רשימות" מחדש, ולקרוא לה "בלוגס". אבל רק לרגע. ועוד בעיה שיש לי איתם: למה יש שם כל כך הרבה אנשים עם שי"ן בסוף שם המשפחה? רונית ליברמנש, רוני גלבפיש ותומר ליכטש מתבקשים לעשות משהו עם עצמם. תודה).
שתי פנינים מקריות: "להגיד שאדם התאבד בגלל מצבו הכלכלי, זה קצת כמו להגיד שרבין מת כי ירו בו", כותב צפריר (צוף) בשן על תופעת היומונים שמדווחים על תופעת התאבדויות כלכליות. "האמריקאים אוהבים סדר. הם חושבים שהם אומה בלגניסטית – אבל האמת היא שהם עם מסודר וממושמע. העם היהודי היה בצרות אמיתיות אם האמריקאים היו זוכים במכרז על השואה", כותב גיא מאירסון על הפורמט האמריקאי הקשוח לכתיבת תסריטים.
אז נכון שלא רק ברשימות אפשר יש פנינים כאלה, אבל איכשהו, נראה שערימת השחת הרבה יותר גדולה בישרא שלנו.
כשחיטטתי בסטטיסטיקות של חדר 404, מצאתי רשומה שעסקה ברשימות. Emale הביע שם את סלידתו מההתנשאות של רשימות, וציין אותי בסעיף האחרון ברשימת "7 סיבות למה ישרא עדיף על רשימות": "כי עידו לא אמין עף כפרפר ועוקץ כדבורה את יואב קרני". תודה, Emale, באמת תודה מכל הלב. אבל לא-אמין לוקח את קרני? זובי. מילא היית מנסה להריץ אותי נגד מישהו פארש, אבל קרני הוא באמת אחד הטובים שיש (עוף טופיק: אל תספרו לאף אחד, אבל כשניסיתי להקליד karny בשביל ה-URL, המקלדת היתה על עברית וגיליתי שיצא לי "לשרמט". עוד עוף: nana כשהמקלדת על עברית יוצא "משמש").
ואריקון כותב ש"קונספציה התחילו לשווק בהתלהבות את האתר החדש שלהם 'רשימות', דרך החברים מהברנז'ה שמארגנים להם סיקורים און-ליין ובמדורי האינטרנט הדלוחים של חלק מהעיתונים" (הוא מדבר עלי?), ומציע: "מי שלא מצליח להתבלט בישראבלוג, למה שיקבל במה במקום אחר? אז יקח לו קצת זמן. יש מספיק כותבים בישראבלוג ששמים אליהם לב. מי שכותב איכות, קוראים אותו. לפי דעתי בלוגר אמיתי צריך לעבור 'מסלול' שלם מאנונימיות להכרה. הייתי מציע לכותבים המהוללים של רשימות, לכתוב בישרא, כדי לגלות אם יש להם את מה שנדרש או שהם סתם קישוט לא מוצלח של אתר מתפלצן". רעיון מעניין. אבל במה הוא נמדד? במספר היטים על הבלוג, כלומר רייטינג? שוב חזרנו לדודו טופז. ונמאס לי להיות דודו טופז.
| |
תגובה ל-1
ואני חשבתי ששכך הגל הנוכחי של דיוני הטוקבקים.
אבל לא. צ'יקי סותם להם את הפה בטורו החדש – מיד מתייצב בא כוחם, עמיחי יעקובי, וכורת בחדווה את הענף עליו הוא יושב. "רשימות" מאפשרת לכותבים לחסום תגובות – ודיירי רשימות מהגגים בזה.
זה הטקסט שמוצג לכל מי שרוצה להגיב ברשימות: "מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים. אין אפשרות להבטיח שתגובות שיתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק שישמר אצלכם לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות ימחקו... זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו באתר זה שייכות לכותביהן. ברוכים הבאים".
אני מכור לתגובות כי יותר מעניין אותי לדעת מי קורא אותי מאשר כמה קוראים אותי. אני רוצה לדעת שנגעתי בקוראים, שנתתי להם משהו לחשוב עליו, שהם מתעניינים במה שאני כותב.
אני מתעב את התגובות, כי אם הייתי רוצה לראות שגיאות כתיב וסימני פיסוק מפוזרים בליברטריאניות, הייתי מפעיל Word ומטיח את ראשי במקלדת.
מה שנקרא, בלעתי כדור אמביוולנציה.
| |
אני גר במעלה אבק
טרם יבש ה-HTML על העברת הצביק מרשימת "מומלצובלוגים" ל"מעלים אבק", והוא הביא שתי שליכטות חדשות (2, 1), אחת מהן על נושא שאני רציתי לטפל בו. וגם הגיברת מתלוננת על הגלייתה לרשימה הבזויה, בדיוק כשגם היא היגגה פעמיים (2, 1). אני כבר מחזיר אתכם למומלצובלוגים, מיד אחרי שאלברט מלך בלגיה יקבל את פניו של אריק שרון בטקס רשמי מפואר כי הוא אמר "די לכיבוש".
חברימים, תרנגול ללא ראש ממשיך להתרוצץ כמה דקות לפני שהוא נכנע ומגשים את עצמו כמרק עוף, ושעון עומד מדייק פעמיים ביום. אם אתם רוצים שאני אתייחס לזה כאל סימני חיים, ולא כאל פרפורים אחרונים לפני הריגור מורטיס ("קישיון" בעברית, איזו מילה נפלאה) – תתמידו.
| |
בתול עשיר עם כלי גדול מחפש חוויה מרוממת
מערכת חדר 404 עוסקת לא מהיום בקשר בין סקס וטיסות, כמו שאפשר לראות כאן וכאן, ואף תהתה למה אין פה קווים של חברת התעופה וירג'ין, זאת עוד טרם שגילתה שכמה מהדיילות שם הן חבצלות שחבל"ז.
ועכשיו יש פה את המשקאות של וירג'ין (כי "באו אלי אנשים טובים מישראל ורצו לעשות איתי עסקים", אומר ברנסון בכתבה "משוגע עם קבלות", שמתפרסמת היום ב-"7 ימים"), ואולי אפילו קצת לופט-געשעפט (לשאלה אם הוא מתעניין בחברת התעופה המתפרטת אל-על, משיב ברנסון: "אני יודע שאם אומר שאני מעוניין, זו תהיה כותרת בכל העולם"), והנה אוטוטו אנחנו נחשפים לקשר שברנסון, איש שבחר בפאמלה אנדרסון כמודל לבקבוקי קו המשקאות שלו, מוצא בין סקס וטיסה, טקסט שמופיע בכתבה כשהוא צמוד לצילום של ברנסון רץ בים בעירום מלא.
ברנסון: "אני נלחם חזק מאוד בשביל זה ועושה הכל כדי שהקונקורד לא יקורקע, הרי נותרו לו עוד 25 שנים לטוס. חוץ מזה, והפעם אני מדבר כגבר, ל'וירג'ין' יש המטוס הכי ארוך ורחב בעולם, והתוכניות שלי שיהיו לנו גם המטוס הכי מהיר ועוד יותר ארוך מזה שיש לנו כבר. אני יודע שנשים לא יאהבו את זה, אבל זה מה שאנחנו אוהבים".
זה מה שאנחנו אוהבים.
| |
עכשיו גם אתם יכולים להיות שכנים של רחל המשוררת
גילעד נַס, מכר וקולגה, קנה לאחרונה דירה מקסימה בפרויקט הדיור היוקרתי "רשימות", והוא כבר עושה לי נעים בעכבר: למי מיועד קמפיין הקבורה בקומות, שואל רבי גילעד בעל הנס, ומציע רשימת סלוגנים, בהם "הנאים השכנים הזומבים בעיניך?" ו"היית בקומה, עכשיו אתה בקומה 7".
שוטף מוח דן לא מזמן בנושא קרוב: האם הייתם מסכימים להיות שכנים של רון שובל, והאם זו אטרקציה גדולה דיה לבסס עליה קמפיין?
ואני שואל מה נעלה יותר: לחיות ליד רון שובל, או למות ליד רחל המשוררת?
| |
העוקץ ועונשו
תעשו לעצמכם ולי טובה – במקום להעביר אחד לשני בדיחות אימייל והונאות אינטרנט למיניהן, תעבירו את זה: הבלוגר מישה עונה למחבר העוקץ הניגרי. גם עוקץ, גם מצחיק.
| |
פרקליטו של השקרן
הגיברת התלוננה לפני כמה ימים על איש טלמרקטינג שהצליח לדחוף לה מינוי* למעריב (מניסיון אישי, אלה של מעריב הכי גרועים). הנה שיטה חדשה להתמודדות עם האנשים (?) האלה:
טלמרקטינג: "שלום, האם תהיה מעוניין לרכוש מינוי לניו יורק טיימס?"
לקוח: "זה העיתון הכי גרוע בעולם."
טלמרקטינג: "למה אתה מתכוון?"
לקוח: "אתה לא יכול לסמוך על שום דבר שהם אומרים. הם מדפיסים שקרים."
טלמרקטינג: "אה, כן" (ניתוק).
כמובן שצריך למצוא הסברים ספציפיים לכל עיתון, אבל מכיוון שזהו תחום עיסוקה של הגיברת בבלוגה, אני בטוח שהיא לא תתקל בקשיים מיוחדים.
* שאף אחד לא יתווכח איתי על הסוגיה הלשונית של מנוי-מינוי: מנוי הוא האדם שרכש מינוי לעיתון.
| |
שלום, אפשר לדבר עם יהוה?
"ברוס כל-יכול", הסרט הלוהט שעבר אפילו את המטריקס בטבלת הצפיה, ואשר מכונה על ידי ynet "ברוס הגדול מכולם" (לייק הלו, Almighty זה כינוי לאלוהים), גורם לתעבורת טלפונים חריגה: שיחות טלפון לאלוהים.
מספר הטלפון של אלוהים, אותו משאיר הקב"ה בביפר של ברוס (776-2323), אינו מתחיל ב-555, התחילית המקובלת לטלפונים בסרטים אמריקאיים, שמשמשת בדיוק כדי למנוע מצבים כאלה. (מספר טלפון בסרט ייראה בד"כ כך: 555XXXX, כשלפעמים תהיה גם קידומת בת שלוש ספרות, המציינת את האזור הגיאוגרפי).
דובר יוניברסל פילמז אמר שהמספר נבחר משום שאין מספר כזה בבאפלו, ניו יורק, העיר בה מתרחשת עלילת הסרט. אבל שיחות הטלפון הגיעו למספר שבסרט במקומות שונים ברחבי ארה"ב.
טוויסט מעניין לסיפור מגיע מסנפורד, צפון קרולינה, שם הטלפון שייך לאחד, הכומר ברוס מק'אינס, שכועס על הסרט אבל מנצל את ההזדמנות להחזרה בתשובה: "זה סרט שלועג לאלוהים ועושה צחוק מהדת. אני לא מתלהב מזה בכלל. אבל אלוהים הוא כזה שיכול להשתמש במשהו שנועד לרוע ולהפוך אותו לטובה. יכול מאוד להיות שזו הסיבה שהמספר הופיע". לדבריו, "היתה שיחה ממישהו שביקש לדבר עם אלוהים. אמרתי לו שאם הוא רציני, אשמח לדבר איתו על אלוהים. אמרתי שאם הוא לא רציני, הוא יכול פשוט לנתק. הוא ניתק".
בסרט המצוין אך לא מוערך מספיק "אחרון גיבורי הפעולה", בו נער נכנס לעולם מקביל של סרטי אקשן של שוורצנגר, הוא מנסה להוכיח לאחת הדמויות שמגלם שוורצנגר בסרטים, כי מדובר בסרט ולא בעולם אמיתי. המספר של הבחורה שלקחתי, אומר הנער, מתחיל ב-555. איך זה יכול להיות? האם בכל ארה"ב יש 10,000 מספרי טלפון בלבד? "בשביל זה", עונה לו שוורצי, "יש לנו קידומות".
ועוד על הקשר בין דת וטלפוניה – כאן.
| |
המשטרה בתמונות
ממצאים מהגלריה באתר דוברות משטרת ישראל:
פוקוס, בלי רפי גינת
מה הפשע החמור יותר: המעבדה לזיוף מסמכים או מארז מחשב הוורוד שנמצא בה? ואולי הבעיה האמיתית היא הצלם המשטרתי שלא מצא את כפתור הפוקוס.
משולחנו של המפכ"ל
מה כתוב בשלט על השולחן במטה המחוז הדרומי של המשטרה?
טוב ששאלתם:
| |
אלי אוחנה אוכל פסק זמן לימונענע?
יש לי תחושה, לא מהיום, שהמכולת במפעל משמשת להשקות רכות של חטיפים. פסק זמן גלידה, למשל, הגיע לפה לפני שיצא לשוק והוכרז רשמית.
הבוקר מצאתי שם את הפסק-זמן לימונענע, שמוגדר על העטיפה כ"מהדורה מרעננת לקיץ". מי שקרא את הקטע על דיאט קולה לימון, זוכר ודאי שאני מאוד אוהב לימון, אבל לא קרוע על השילוב שלו עם קולה. ונענע זה בכלל להיט בעיני.
ובפסק זמן? הריח: מזכיר פסק זמן תפוז. הטעם: בביס הראשון גם פסק זמן תפוז, ומיד אחר כך – אין דרך יפה להגיד את זה – ופלה לימון. בסוף מקבלים הד קלוש של טעם הנענע .
ניקוד גבוה במיוחד על העטיפה בירקרק-רעל. לא יודע אם ירוק מוכר שוקולד (יש מדע שלם של איזה צבע מוכר איזה מוצר), אבל זה מאוד מאוד יפה.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
