פרסמתי היום ב-NRG כתבה שניסתה לפענח את מיכאל האפרתי, החשוד שיצר את התוכנה בפרשת הסוס הטרויאני (גילעד נס, היכונו להיות מופתעים-אבל-ממש, לא אהב אותה). בכל אופן, הכתבה קיבלה כיוון אחר מזה שכיוונתי אליו בתחילה, ועסקה בעיקר בפענוח יצירתו הספרותית – חמישה סיפורים קצרים ב"במה חדשה". הנה איך שהיא נראתה לפני שזה קרה.
שניה לפני כן, הערה חשובה: החוק אוסר על חשיפת פרטי קטינים שהוריהם חשודים בפלילים, לכן אני לא נותן את כתובת האתר המשפחתי עליו כתבתי. אם מצאתם את האתר – יופי לכם. תשמרו את המידע הזה לעצמכם ואל תפרסמו אותו בתגובות..
______________________
"התפקיד שלי היה ברור. לא היה צריך לקרוא לתפקיד בשם, ואם היה לו שם, מוטב היה שלא לומר אותו בקול, וניכר היה שתקופות ההכנה למיניהן הסתיימו זה מכבר, והפעם היה זה 'הדבר האמיתי'. החששות, המתח, הציפיה, הפחד מכישלון, כל אלה התחלפו בנחישות לעשות את המוטל עלי על הצד הטוב ביותר. לא היו לי שאלות, למרות שמרכיב אי הודאות לא נעלם לגמרי. גדעון, שמאז נפגשנו פעמים רבות ויישרנו את ההדורים, ידע להבהיר לי בדיוק מה מצפים ממני לעשות, ויותר חשוב: מה מצפים ממני לא לעשות. לא היה כאן תחום אפור, ואם היה, לא היה לו מקום, או שלא ראיתי אותו או שראיתי אותו והעדפתי להעמיד פנים שאני לא רואה, או שהוא לא היה ממש אפור, אולי בגוון צהבהב דומה קצת לאפור" (מתוך הסיפור "גדעון" מאת מיכאל אפרתי. התפרסם בבמה חדשה ב-6/9/2004)
כמה קל לו, לחוקר המז"פ האינטרנטי, בבואו לבחון את טביעות האצבעות שהשאירו ברשת מקלדותיהם של פושעים וקורבנותיהם. אין שוטרים שדרכו בזירת הפשע, מרחו טביעות אצבעות וכתמי דם בגפיהם הגסות, התיישבו בכורסה לא להם וכרסמו ביסלי שמצאו במזווה. אין ריחות רעים, סרטי פלסטיק צהובים שמנדים את הבעלים החוקיים וכל אדם אחר מהמקום עד תסתיים הבדיקה, תחושת אשמה על פלישה למרחב האישי-האינטימי של הפושעים או קורבנותיהם, כיתות רגליים וחיטוט בחפצים. יושב לו חוקר המז"פ האינטרנטי בכסא המשרדי או הביתי, גולש לאתר, מקליק על כל קישור, עושה save לעמודים שמכילים רמזים ויוצא להתרענן באתר פורנו או חדשות, או מריץ כמה סיבובים בשולה מוקשים.
האתר של משפחת האפרתי נבנה בתבנית שחברה מסחרית מציעה לגולשים שרוצים להנכיח את עצמם באינטרנט אבל לא מבינים מספיק, או שאין להם די זמן, לתכנת אותו מאפס, מה שעשוי להיתפס כמשונה בהתחשב ביכולות הטכנולוגיות שהמשטרה מייחסת לאבי המשפחה. יותר מ-1500 ביקורים נרשמו באתר, מספר מרשים לאתר משפחתי, חלקם הגדול ודאי אנשים שהגיעו בעקבות פרסום הפרשה, אולי דרך מנועי חיפוש, אולי דרך לינק שקיבלו מחברים או מצאו בפורום.
מתחת לבאנר הפרסומות של גוגל נפתח האתר כמו אלבום משפחתי, בתמונות מאושרות של המשפחה (האב מיכאל, האם רותי, ושתי בנותיהם. כאן מחבק האב את בתו הקטנה ליד מסוע מזוודות בשה תעופה, שם תמונה של ההורים יחד במבטים מחויכים, למטה תמונה של הילדות משחקות בלגו, מימין תמונה של האב מנגן על אורגן או פסנתר כשאוזניות לראשו. "משפחת האפרתי 2004", אומר הכיתוב בתחתית. תצוגת תכלית של משפחה מאוחדת ושמחה. לא מפליא, אולי, לגלות ששני ההורים נעצרו במשותף, מיכאל בחשד לייצור התוכנה הזדונית, רות בחשד להיותה אשת הקשר עם הרוכשים.
"בהתחלה גם אני פיקפקתי. אני תמיד אומר: אם אתה מפקפק בשיטה שלי, זה כבר טוב. אם לא היית מפקפק, הייתי חושד שמשהו לא בסדר איתך. גם אני חשדתי, כי כל אדם בר דעת יאמר שאין ארוחות חינם" (מתוך הסיפור "השיטה" מאת מיכאל אפרתי. התפרסם בבמה חדשה ב-15/9/2004)
בעמוד ה"אודות" מסופר כי זהו האתר החדש של המשפחה, שנבנה בהמשך לאתר הישן שלה. תבנית האתר בנויה כמעין בלוג/אתר חדשות אישי, והעדכון הראשי הוא זכרונות וצילומים מטיול האב בירדן, מיולי 2004, שמבטיח גם לעדכן בעתיד על טיול לנורבגיה. עדכונים אחרים מספרים על יום הולדתה של הילדה הצעירה והאתר שפתחה הילדה המבוגרת. מבזק רץ בצד שמאל מדווח על טקס חניכה משמח – נפילת השן הראשונה של הילדה הצעירה, שמצפה לביקור של פיית השיניים; ועל חיפושים של האב אחר מצלמה דיגיטלית נוחה וקומפקטית, כולל קול וּוידאו, עבור אתרה של בתו הבוגרת, ואם הגולשים מכירים דגם טוב, שישלחו אימייל. כל העדכונים הללו מתוארכים ליולי 2004. האתר, כך נראה, נטוש מאז. אולי הכסף מהמיזם בו חשודים ההורים איפשר להם להשתדרג ולבנות אתר חדש, טוב אפילו יותר מהשניים שקדמו לו.
חוקר המז"פ נשען לאחור, מיישר את גבו הדואב, משלב את אצבעות שתי ידיו ומותח אותן קדימה עד שנשמע קול התפוקקות. לא, הוא לא ימצא כאן שום רמז מטרים ומרעיש לפרשה שתעסיק את העיתונות עוד חודשיים-שלושה לכל היותר, ואת המשפחה בחודשים ובשנים המתישים של המשפט. רק אנקדוטות, קוריוזים, אירוניות ורמזים-לכאורה שמתגלים כצירופי מקרים לא מפתיעים, המצייתים לאמירה שמי שמתהלך עם פטיש בידו, כל העולם נדמה לו מסמרים-מסמרים. כמו הלינק לחנות המקוונת של המשפחה, לינק שנשאר שם מהתבנית המקורית של האתר, ושהקלקה עליו מעלה חיוך קל בלבד על שפתיו של חוקר המז"פ כשהוא מגיע לעמוד שמבשר ש"לא נמצאו מוצרים". או פורום האתר, שביולי 2004, לפני שחייה של המשפחה התהפכו, נבחר לו השם האופטימי "פורום החופש".
"טוב, בואו נעשה הפסקה. זה אני, המספר. סליחה על ההפרעה בסיפור. אני מתלבט איך להמשיך מכאן. אם מצאתי שיטה לעשות כסף בלי להשקיע יותר מ-10 דקות ביום, למה לשתף את כל העולם בשיטה שלי. אם לא מצאתי והסיפור בדיוני לחלוטין, ממילא לא אדע להמשיך מנקודה זו את הסיפור" (מתוך הסיפור "השיטה" מאת מיכאל אפרתי. התפרסם בבמה חדשה ב-15/9/2004)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
