כינוי:
בן: 45 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
| 1/2003
אתה חדש פה?
אני עוד ממש טרי בקטע של הבלוגים. אבל עוד שנתיים וחצי ככה, אם אשרוד עד אז, אני כבר אהיה עייף מאוד. יהיו מאחורי מאות פוסטים (אולי אני מגזים קצת), ואני אצטרך לקחת חופשה ארוכה. אולי אחזור ממנה, אולי לא. איך אפשר לדעת עכשיו מה יקרה עוד שנתיים וחצי?
| |
תולעת שיכורה
"נראה שעכשיו וירוס ה'תולעת' המקולל הזה פורץ למיני-ברים בבתי-מלון ושותה את כל ההייניקן" (דייב בארי מעדכן על הווירוס שתקע את האינטרנט בסופשבוע שעבר)
| |
חדש בבלוגספירה: דייב בארי
העיתונאי/בלוגר (לא בהכרח בסדר הזה) קן ליין הצליח לגייס לבלוגספירה את דייב בארי, אחד הסאטיריקנים הבולטים בארה"ב, שקיבל פוליצר(!) על כתיבה סאטירית(!!) שעוסקת בצפרדעים באוכל ובאסלות מתפוצצות (!!!) (מי שכמוני לא מאמין שזה באמת דייב, שייכנס לאתר הרשמי שלו ומשם לבלוג).
ליין, שלאות ריספקט נכנס לרשימת הבלוגים המועדפים שלנו, הוא בחור שאפתן: עוד לפני שהצליח לגייס את בארי (לטענתו, בלי שום היכרות מוקדמת; הוא פשוט כתב שדייב צריך לעשות בלוג, ודייב עשה), הוא מנה רשימה ארוכה של אנשים שלדעתו חייבים לפתוח בלוג, בהם האנטר ת'ומפסון ("פחד ותיעוב בלאס וגאס"), הארי שירר (מדובב ראשי בסימפסונז) ודן סאבאג' (בעל טור ייעוץ מיני מצויין בשם "Savage Love"). שיהיה בהצלחה, קן!
| |
כולם מדברים על מזג האוויר, אף אחד לא מדבר על צדק
מכירים את האמירה הזאת, "הלוואי שישראל תגיע למצב, שבראש החדשות יככב מזג האוויר"? אז הנה, המזג הגיע לראש מהדורת מבט, ואנחנו עדיין במצב חרא, רק שהמזג"א היה כל כך גרוע, וגרם לכל כך הרבה נזק, שהוא הצליח לעבור אפילו את מכונית התופת שנתפסה לפני שהתפוצצה.
ותקראו מה שיש לגברת עם סלים לומר על אי-הסדרים בתחום המזג"א בעיתונות.
| |
פטנטים יוצרים סטנדרטיזציה?
Ad4Ever הישראלית, שאחראית על חלק לא מבוטל מהבאנרים האקטיביים שאתם רואים באתרים הישראליים, קיבלה פטנט על הטכנולוגיה שלה, TopLayer. מייסדת ומנכ"לית החברה, סיון טפלא, אמרה לאתר אייס שהחברה חושבת שהפטנט יסייע להסדרת הסטנדרטיזציה בתחום: "יצירת סטנדרטים בתחום הפרסום האינטראקטיבי היא חלק בלתי נפרד מההתבגרות השוק ותקל על הגלישה באתרים העושים שימוש בטכנולוגיות דוגמת TopLayer ותפשט את תהליכי תכנון ורכישת המדיה".
פטנטים עוזרים לסטנדרטיזציה? הרשו לי לחלוק על כך: סטנדרטים עוזרים לסטנדרטיזציה. פטנטים עוזרים לחברה שרשמה אותם לעשות כסף ולגייס משקיעים. אבל יכול להיות שחברות אחרות יחליטו שלא בא להן לשלם על שימוש בפטנט, או שהפטנט הקנייני הספציפי הזה לא מתאים להן, או שסתם נפגע להן האגו מזה שדווקא החברה המתחרה פיתחה אותו. ואז הן תפתחנה טכניקות שונות. ואז אין סטנדרטיזציה.
אם באמת רוצים ליצור סטנדרט, ולהיות בטוחים שהוא יתפוס, עדיף שהוא יפותח על ידי גוף בלתי תלוי, אולי קונסורציום של חברות שעוסקות בתחום, ושהוא לא יהיה קנייני.
כה אמר מייסד תנועת התוכנה החופשית, ריצ'רד סטולמן: "פעם לא היינו בטוחים שנמצא די אנשים לכתוב את התוכנות שאנחנו צריכים. היום אנחנו תוהים אם יותר לנו לכתוב אותן. בארה"ב יש היום פטנטים על רעיונות של תוכנות, ואסור להשתמש בהם בתוכנות. אני חושב שזה פוגע בתחום המחשבים".
אבל אולי אני טועה, ואני אשמח לשמוע דעות מנוגדות (ומנומקות, אם אפשר. קצתי בטוקבקים האינטרנטיים של "יא טיפש, אתה לא מבין כלום, בריטני שולתת!!!1!).
ובנימה אישית: היה חצי שבוע קשה, ולא יצא לי לעשות מספיק פוסטים, בטח לא לטעמו של פופטיץ. אני לא אכתוב כל יום, בטח לא בהתחלה, אבל מכיוון שאני מתפרנס מכתיבה, ועושה את זה כל יום, הכתיבה עצמה זורמת ברגע שאני מפנה זמן ומתיישב מול הדף (=מסך) הלבן. כל מה שאני צריך לעשות זה לפנות זמן.
| |
שניים סינים עם פה גדול
סין חסמה לאזרחיה את הגישה לבלוגספוט, אחרי חסימה של אתרי חדשות ושל גוגל ואחרי עינוי למוות של דיסידנטי-רשת.
אני מתארח כרגע בצפון הרחוק (חיפה), וכמו שהצעירים אומרים, אין מצב לפוסט נרחב, לכן ארחיב בנושא (ובעוד מספר נושאים, למשל זה) בערב או בהמשך השבוע.
| |
אילן רמון, עוד חלל צה"ל
מתוך הודעה לעיתונות של משרד החינוך מאתמול:
"שרת החינוך, המדע, התרבות והספורט, לימור לבנת: 'החלל הוא העתיד שלנו, וישראל תמשיך לחתור לקראת העתידה [הטעות במקור]. מסעו של אילן רמון אל מרחקים בלתי נתפסים לא יישאר ארוע בודד וחולף בהיסטוריה הישראלית'".
והנה מה שהיא כתבה לרמון עצמו: "היום אתה יוצא למסע היסטורי, אשר לבטח ישמש השראה ומקור גאווה לא רק לשוחרי המדע בישראל, אלא גם לכל העוסקים בחינוך למצוינות ולראיה מעבר לאופק.
"כאשר אנו מביטים היום לעבר השמיים, אנחנו רואים בהם לא רק כוכבים, אלא גם את מעשי ידי האדם, הלוויינים וספינות החלל. כבן גאה לעם ישראל ולמדינת ישראל אתה לוקח עמך לחלל גם אבני דרך בהסטוריה של עמנו.
"בשמי ובשם ממשלת ישראל, קבל נא את ברכת הדרך לקראת השיגור לחלל. אנו גאים בך, מחזקים את ידיך ומאחלים לך ברכת – 'צאתך לשלום ובואך בשלום'".
את הזיקפה הלאומית המתמדת של לבנת עוד יחקרו מדענים של מיטב יצרניות תרופות האין-אונות. אבל יש סוגיה חשובה אחרת: זוכרים את תקופת הבועה – כשחשבו שכל ילד צריך ללמוד תכנות, מחשבים, גלישה באינטרנט, בניית אתרים וכל השאר, כדי שהוא יהיה סטארטאפיסט ויביא את המכה? (לא מזמן נתקלתי בטקסט הבא: "רוצה להקים חברת סטארט-אפ? רוצה להבין מה הופך רעיון טכנולוגי למצליח? כיצד מנפיקים חברת היי-טק בבורסה? כיצד עובד המסחר הבינלאומי? אם כן, מקומך איתנו!". מדובר בקורס "יזמות ומסחר בינלאומי בעידן ההיי-טק" של הפקולטה לחקלאות ברחובות, שמיועד לתלמידי כיתות ז'-ט').
בימים אלה ממש, הופך החלל החיצון להייטק החדש. אני חוזר להודעה של משרד החינוך: "המסע המתוקשב של מערכת החינוך בחלל [הדגשה במקור] יצא כתוכנית לימודים מיוחדת שתופעל במתכונות שונות בבתי ספר יסודיים ובחטיבות הביניים [...] דגש מיוחד יינתן להכרת ניסויים מדעיים, שיבוצעו על ידי האסטרונאוט הישראלי הראשון וצוותו". זוכרים כמה כסף שפך רייגן על פרויקט "מלחמת הכוכבים" בימי המלחמה הקרה? וכמה הכסף הזה יכול היה להועיל במקומות אחרים? אני צופה גל השקעות בנושאי חלל בישראל בחודשים הקרובים ובשנים הבאות.
מצד שני, תוכנית לימודים טובה היא כזו שמנצלת סקרנות טבעית ומרחיבה אותה, ולא כזו שדורסת אותה עם ערימות של חומר תיאורטי שצריך לשנן בעל פה. החשיפה ההיסטרית שקיבל האסטרופוד (פוד = סיומת לא-אמינית למילים לטיניות, כמו: פסיכופוד במקום פסיכולוג; טכנופוד במקום טכנולוג) תגרום לכך שהרבה ילדות וילדים פעורי עיניים יחלמו על גלקסיות, יתלו בחדר פוסטרים של אסטרופודים ממעריב-לנוערים, יקנו קלמרים ומחברות עם נושאים חלליים וידברו על ערפיליות. איזו דרך נפלאה להכיר להם את עולמו המופלא של המדע.
אגב, מה העניין הזה שחדשות ערוץ 2 שלחו את יונית לוי לסקר את השיגור? העיסקה הרי היתה כזאת: את מקבלת הרבה כסף, הרבה יותר מדי, כדי להיות קולבית חדשות (אין פה שום שוביניזם; גם גדי סוקניק הוא קולב חדשות), ובתמורה את והכיסא הופכים לאחד, תוך וויתור על שאיפותיך העיתונאיות. אז איך זה שפתאום באים ומציעים לך לנסוע? את הרי ה-anchor woman של החדשות. Anchor זה עוגן, משהו יציב וקבוע. את לא יכולה לחזור ולהפוך לעיתונאית שטח (עלק שטח: טיסה נחשקת לארה"ב והתחככות עם ההיסטוריה; זה לא ממש לזחול תחת אש בצ'צ'ניה), ובטח שאת לא יכולה להשאיר את גדי לבד באולפן.
(והקרדיט על האיור שייך לידידי היקר, עופר לנדֹא. תמיד חשבתי שהוא דתי המחמד שלי, עד שהוא הסביר לי שאני חילוני המחמד שלו).
| |
אני ראשון!!!!!!!!1!!1
הטוקבקים, הצ'טים והפורומים הישראליים סיפקו הצצה (מפחידה, חייבים להודות) אל המודע הקולקטיבי של הגולשים. מי שיוצא לו לשוטט בסמטאות הזעם הללו, ודאי מבין מאיפה הגיעה הכותרת של הפוסט הזה (יש מילה עברית לפוסט? הצעות, מישהו?).
ואז הצטרפה הבלוגספירה.
הצביק, ידיד ועמית, שכנע אותי שחשוב לפתוח בלוג, בנימוק שמישהו צריך לדלל את תועפות הגרפומניה, המשתוללות בבלוגספירה הישראלית, בקצת תוכן איכותי. לפיכך, תלונות על דלות החומר של הבלוג שלי – זה אצל פופטיץ.
אני יודע, המריטוקרטיזציה הזאת סותרת את רוח החופש של האינטרנט, את חופש הביטוי, ועוד צירופי מילים עם "חופש" (חוץ מזה, מי אמר שאני כותב טוב? אה, פופטיץ). והיא גם אליטיסטית ומתנשאת (אני אליטיסט ומתנשא? מי אמר? אה, פופטיץ).
אז ככה – זה על הפופטיץ שלי.
וברצינות, אני אנסה לעשות פה שני דברים:
1) ליצור במה לדברים מעניינים, מעוררי מחשבה, שלא בהכרח נמצאים במיינסטרים של הדיון הציבורי ו/או אינטרנטי, ושזה לא יהפוך לגירסה האינטרנטית של יומני היקר מהמערכון של דן בן-אמוץ ("קמתי, התרחצתי, התלבשתי, צחצחתי שיניים, הלכתי לבי"ס". קורע, אם אתם משיגים ב-MP3 תשלחו גם לי).
2) להשתמש במילים ארוכות כמו "מריטוקרטיזציה".
- עידו לא-אמין
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
