טיפשות זו לא מילה, זאת דרך חיים!

נחשו איפה הייתי ב-5 ימים האחרונים? <רמז-כותרת>

אז מה קרה? 12 ילדים ארזו את עצמם ואת תכולת הארון המלאה שלהם (אהה טוב זה היה רק אני) וירדו להם לאילת. סתם להשכלה כללית, הילדים היו לב,תום, רעות, איל, הילל, יעל מינץ, יעל פלדמן, הילה, דנה, עודד, שני ואנוכי כמובן.

היה נחמד. אפילו מאוד נחמד. אפילו ממש כיף. אני אפילו אפריז ואגיד שהיה שווה את ה-20 שעות נסיעה באוטובוס.

בכל מקרה, אני הולכת לתאר כמה מהחוויות שלי, לא את כולם, סתם כי אין לי כוח.... חיחיחי.... לעדכון מלא ומפורט ניתן לפנות לבלוג של יעל או של לב, שכתובתם תתפרסם בהמשך.

כמו שאמרתי, היו הרבה חוויות. אפילו עשינו רשימה של דברים שקרו והיא מילאה דף מחברת מלא.

ועכשיו לציטוטים נבחרים-

1. "אני אגיד 1,2,3 ברגים ואז אני אכנס לאימפנוזה!" אני... מנסה להשתיק את עצמי לפני שלב מאבד שליטה לחלוטין ומכה אותי למוות.

2. "החיים הם כמו וילון! פעם הם פתוחים, פעם הם סגורים, ופעם הם עשויים מבד"

3. אה... בלה אני לא זוכרת... טוב נו יבואו עוד בהמשך, אמרתי כבר שזה פוסט מחופף...

תוצאות הנסיעה-

2 חולצות חדשות ושוות ביותר, אחת מהן מתנה מלב ליומולדת חצי שלי, כפכפים סוף סוף, הרבה הרבה הרבה צלקות, יהבלות ופצעים ברגליים בזכות הכפכפים החדשים שלי שהתגלו כמזוכיזם טהור,סבון פסיפלורה שקסי וחושני, מתנת חצי יומולדת מיעל-ילי, שיר מגניב בהודעה הקולית מתנה מעודד, שיר המשה הגאוני שלי שהביא אחריו גם את שיר הדודו <הידוע גם כשיר תסכול מיני> שבמקרה פחות תפס משיר המשה החלוצי והמקורי, הרבה סימנים כחולים מכל המכות והנפילות שלי בחדר שנגרמו ע"י גורם בודד שלא נזכיר את שמו <שמתחיל ב-ל' ונגמר ב-ב'>, צרידות קלה מהצרחות המרובות שהתחרשו בזמן ביצוע מעשי האלימות בי, עוד כמה שומנים עודפים- זכר לאוכל המהיר והמשמין פלוס מאוד שאכלנו שם <מהיום חוזרים לסלט!>, ארנק ריק מהרגיל, וכמה בדיחות ערסים משעשעות, שהתבררו להיות מציאות <להיות בקומת ערסים אכן העשירה את ההשכלה שלי בתחום>. קיצר- היה שאווה מאגניב ולא דרוס בכלל!

המשך יבוא... i can only hope....

תודה רבה רבה רבה ללב ואמא שלו שארגנו את זה!!!

happy birthday to me!!! :)

-המשך חופש נעים לכולם! ואני אשמח לתגובות....-