טיפשות זו לא מילה, זאת דרך חיים!

אתמול היה טיול של נוער לנוער.

טיול של יום אחד. לא מאוד ארוך. אבל שווווההה. ומאוד משמעותי מבחינתי, ואני חושבת שגם מבחינת הסניף. סוף סוף משו מתחיל לזוז פה, זה כל כך שימח אותי.

עד עכשיו הייתי באירגון כי... נו אני כבר פה ואני לא יכולה סתם ככה לפרוש... כי אין לי כוח לעבור תנועה... כי הזמינו אותי לדברים אז מה אני לא אבוא? קיצר, פחות או יותר מתחושת חובה. והייתי בקטע של- ייגמר החופש הגדול ואני אברח בצרחות.

אני חושבת שהטיול הזה שינה את הראייה שלי קצת. הוא הראה לי למה בכלל הצטרפתי לאירגון המסכן הזה מהתחלה. ודוגרי, עם כל הבעיות שהוא עשה לי, גם הרווחתי ממנו המוון. בעיקר בתחום החברתי. אם לא היה נוער לנוער, לא היה חסידה, רעות, לב, תום, עודד, נירצור, ילי, נגה, איילת, כאילו היה לי הרבה יותר קשה לשמור עם איילת על קשר, דנה, שני, וכמובן שלומי. ואם שכחתי מישו אני מצטערת.

בכל מקרה, עכשיו הרבה יותר קל לי להסתכל אחורה ולהיזכר בפעמים שהיה לי בהם כיף. אני חושבת שאם נעשה את הדברים האלה שגרמו לאנשים לבוא עוד פעם, המצב הרבה יותר ישתפר. אם היו באים לטיול אנשים שהתייאשו כבר ממזמן מנוער לנוער, הם היו רואים שכן אפשר להנות פה. כי בסך הכל, זאת תנועה עם אחלה רעיון. זה לבוא ולעשות מה שאתה רוצה, מה שמתאים לך, לבנות ולהעביר מה שרוצים, לדעתי זה דבר גדול. רק שהבעיה שלנו היא מחסור באנשים. וזאת חתיכת בעיה.

בכל מקרה, אחרי הקדמה ארוכה, קצת על הטיול-

8 בבוקר היינו התחנה מרכזית. חיכינו חיכינו וחיכינו ולבסוף עלינו על המיניבוס ונסענו לצפון. הייתה הגעה מסכנה ביותר, אב לאחלה אנשים. וזה מה שעשה את הטיול לדעתי. בכל מקרה, האנשים שהייתי איתם בעיקר היו אנשי הספסל האחורי- תום דנה שני נירצור עודד. מה שהכי בלט בטיול היה הירידות של תום על שני והחומוס. אוייי זה היה קורע. תום מצחיק בטירוף.

אז הגענו בהתחלה ל"מרכבות הירדן"- חור נידח שגרים בוא שני אנשים שרצו להתרחק מהעולם. בהתחלה בנינו רפסודות קטנות כאלה מבמבוק, כאילו כולם ניסו אבל רק אני ואיריס החטניקית הצלחנו. טוב יותר נכון היא הצליחה, אני עשיתי משו די עקום ומכוער בעזרת הכישורים המשצ"יים הכושלים שלי, והרפסודה שלי זכתה לעלבונות רבים מצד תום שטען שזה דבר מכוער ועקום וחסר כל שימוש בעולם. אחרי זה עלינו על מרכבה שהוביל יוסי הסוס. שהוא סוס מאוד מכוער אגב. היו שירונים וכאלה. הגענו לנחל שהוא כנראה נחל הירמוך <מה שהתלווה בקפיצות היפראקטיביות, תנועות לא מוגדרות וצווחות ירמוך ירמוך ירמוך!!! זה חיה שעושה ככה!!!>. הרפסודה שלי שתום קרא לה **** ולאחר מכן שמה שונה לשרגא, ניצחה את הרפסודה של איריס <זין על כולם>, ולאחר הניצחון המוחץ נאכלה על ידי כלב טיפש.  חזרנו במרכבה, הפעם על הסוס אריק, שהוא סוס כוסוני ביותר, והכנו פיתות בטאבון. אחרי זה נסענו לקייאקים של כפר בלום והיה שולטטטטטטט. אני חושבת שכולם חוץ מתום חתרו, אבל עודד ואני חתרנו הכי הרבה, כשאני אחראית על הפעמים שבהם נתקענו בסלעים, ועודד דואג לחלץ אותנו משם. היה כיף. היה רטוב. היו אקדחי מים.

ואז היה בורגר ראנץ'. ואז הבייתה.

מממ ללא ספק יום מצויין. מי שלא בא הפסיד ביותר. טוב אני חושבת שזה מספיק כתיבה להיום, לפרטים נוספים- אתם יודעים אל מי לפנות :)

אני אשמח לתגובות, והפעם, מכל סוג שהוא!