טיפשות זו לא מילה, זאת דרך חיים!

אוקיי אני במצב קשה. נגמרו לי הרעיונות לכותרות של פוסטים. אני מכריזה בזאת על תחרות כותרות רב שנתית! כל מי שמגיב מוזמן בחום להציע כותרת לפוסטים שלי! כן כן אני הופכת את הבלוג לאינטראקטיבי. בסופה של התחרות נכריע מי תהיה הכותרת השווה ביותר לפוסט והיא תוכתר בטקס חגיגי, ומי שהציע אותה יזכה בפרס חינני כוסוני ושווה! או לחילופין- כל כותרת שתציעו תהפוך להיות כותרת של פוסט. כי אני עד כדי כך נואשת. :)

בכל מקרה, עכשיו אני פה בבית הנחמד שלי. ברקע ארוחה משפחתית עם סבא וסבתא. לפני שעות ספורות הייתי בבית הריק והשווה של איילת. היה שולט. המשתתפים: חסידה, רעות, ילי, יעל מינץ, הלל, דנה, שני, תום, עודד, תום פתח תקווה, שלומי, איילת כמובן ואנוכי. שלומי ואני דפקנו איחור אופנתי של שעתיים ככה, אבל לשם שינוי הסיבה לא הייתה חיפוש אובססיביים של עיפרון שחור לעיניים <כי בלי זה אי אפשר לצאת לרחוב>, אלא בייביסיטר משותף לאחי האהוב. ואפילו לא קיבלתי על זה כסף. בושה. הבגדים שלי: בתכנון- חולצה שקסית מקסטרו וחצאית עוד יותר שקסית שחסידה <a.k.a כוסיייית עולםםםם> הביאה לי מארצות הברית. אז התלבשתי התארגנתי וקיבלתי אישור משלומי <כי לא באמת אכפת לו מה אני לובשת> ואז אמא באה, תקעה מבט נגעל ואמרה "מה לעזאזל את לובשת??" ו"אבא לא יאהב את זה". אני בתגובה "מה?? אני נראית נפלא!" ואמא ענתה "פחחח תמשיכי להגיד את זה לעצמך." אז אחרי הפגיעה הקשה באגו שלי החלפתי לסתם ג'ינס חסר משמעות.

הדבר הראשון שראינו אצל איילת: אנשים לובשים בגדים של איילת. אנשים בתנחות לא חינוכיות דורכים על עיגולים צבעוניים ברצפה <נו טוב הם שיחקו פלונטר>.  מאוחר יותר באותו ערב: דנה סיפרה לי על בית קברות ל&*%$#@<לא אומרת את השם של החיה הנוראית הזאת!!!> ואני נכנסתי להתקף חרדה. כמובן שכולם ניצלו את זה לבידור אישי, ואיילת הביאה לי תמונה של לול שהיא צילמה בצפון. אני נשארתי מפוחדת לכמה שעות טובות.

אחרי שכולם הלכו חוץ מחסידה, שלומי, איילת, תום פ"ת ואנוכי: לימדתי את חסידה ושלומי למחוא כפיים בצורה אינטליגנטית. התפעלתי מהעובדה שהזרת שלי יכולה לזוז. רקדתי עם חסידה את הריקוד של thriller אני חושבת. לימדתי את שלומי וחסידה שטויות מהאירובי לשעבר מאוד שלי. הקראתי לחסידה את צופן דה וינצ'י- גרסת נתליה. שבמקרה זה כמובן עסק באיש עם עיניים ורודות שנפלה עליו מסגרת או משו בסגנון.

באיזשהו שלב אחר של הלילה: איילת ותום ושלומי ראו מונטי פייטון. אני קיבלתי טראומות והלכתי להסתגר מפוחדת בפינה. אחר כך גררתי את שלומי איתי למרתף. למטרות... שינה.

בבוקר: שלומי הלך ב-8 בבוקר בערך <:(>. עליתי לישון במיטה השווה והנוחה של אח של איילת. התעוררתי בעזרת איילת וירדתי למטה בניסיון נואש לחפש אוכל. ואז איילת ותום באו. תום היה מפחיד. אני ברחתי מהמטבח. אבל אז היה אוכל אז חזרתי. הצלחתי, לשם שינוי, למרוח את הגבינה עתירת הקלוריות בטירוף מהמקרר של איילת בתוך הרבע פיתה. אמרתי המון המון המון שטויות, תום היה מפחיד שוב. ועכשיו לשאלה קיומית הכרחית בדמות סקר- פח בשירותים: הכרחי בכל בית, חיי לא היו חיים בלעדיו! או שמא- מה למה צריך את זה???

תום הלך. נשארתי לכמה דקות עם איילת. וחזרתי הבייתה. ועכשיו אני פה. היה עוף לארוחת צהריים. צלחת מלאה בעוף. לא טוב לי. אבל היה סופשבוע מגניב! וגם... שרדתי שבוע שלם בבצפר! ואפילו יותר! יאאא :)

נ.ב. הכנתי רשימה חדשה ושווה!!! נא להסתכל, להתפעל ולהגיב! חיחיחיחיחי.... :)