חופש סוכות. כן הוא היה שווה. למרות הטראומה הקשה שסיפרתי עליה בפוסט הקודם. טוב אז על החלק השולט של החופש כבר כתבתי <כנס ארצי כמובן וכמובן>, אבל היו עוד כמה דברים נחמדים, כמו... אה... טוב נלך על סדר כרונולגי, לא עשיתי את זה מזמן...
יום שלישי- ישנתי פאקינג 13 שעות!!! אהההה!!! מופרעת שכמוני!!!! כנראה שהגוף שלי סוף סוף קלט שמותר ואף רצוי לישון מעל 6 שעות ללילה. כמה נחמד מצידו. חבל שהוא לא נזכר בזה ביום כיפור, כשקמתי ב-6 בבוקר, אחרי שהלכתי לישון ב-2. בעעע. טוב נו עדיף מאוחר מלעולם לא....
בצהריים הלכתי לגן בית ראשונים ושם היו איילת, מירב, מורב ולב שהצטרף מאוחר יותר. עזרנו בדוכן כזה של יצירה, כאילו קישוטים לסוכה <כי יש אנשים לא מסכנים שיש להם סוכה... :( >. היו הרבה ילדים קטנים זועמים ואמהות עוד יותר זועמות ועזרנו לכולם לגזור, להדביק, לשדך וכו'. אני אישית הכי אהבתי את האמהות שדוגלות בקומוניזם מיוחד (כמו דוד שלום של דנדי) והחליטו שהמספריים, הצלחות, המדבקות, השדכנים, וכל דבר שאין הרבה ממנו הוא שלהן <עברית נכונה? מה נסגר איתי??>, ומתוקף כך הן יכולות פשוט לקחת את זה מהדוכן ולא להחזיר, כי זה לא כאילו צריך מישו צריך את זה... אהה כן חוץ מ-4 בני נוער לחוצים שצריכים לטפל בילדים קטנים וצווחניים אבל בדיוק נעלמו להם המספריים....
בשלישי בערב באתי לילי, ישבנו בפרגולה, ומשום מה, בלי שום קשר לשום דבר שנאמר קודם לכן, אני אמרתי את המשפט האינטיליגנטי "אני טרזן. טרזן רוצה בננה." אל תשאלו. אפילו אני לא מבינה את זה.
אחרי זה הלכנו לאיילת והיה שווה ביותר. ו... בזאת הסתכם יום שלישי.
יום רביעי- ילי הייתה אצלי בצהריים... היה ממש שווה... היא נשארה לארוחת ערב וחזתה בהווי המשפחתי המופרע שלנו בשידור חי <ולא ברחה בצרחות משום מה...>, ובגלל שלא היה קינוח בבית, אבא ואמא החליטו להיות נדיבים ולקחת את כל ילדיהם <כאילו.. אני ואדם...> וילי לגלידה בד"ר לק. אני קיבלתי כדור גלידת פסיפלורה <לאחר שביתות ומחאות> והייתי מאושרת. אחר כל אספנו את איילת ובאנו ללב, אחרי זה חסידה באה, והלכנו לידלה. כן כן. אני. כמה שווה מצידי. חחח. אני חייבת לציין שהיה חביב ביותר.
יום חמישי- שלומי בא אליי. היה חמוווווד ומשלם כרגיל. הוא לימד אותי מתמטיקה בשיטות... אה... מאוד לא חינוכיות, ואז אני מתפלאת למה אף תרגיל לא יצא נכון.... =) היה שולט ומקפץ, עד שאח שלי החליט להתפרץ לחדר ולבדוק מה אנחנו עושים. אמרנו לו כמובן שאנחנו משחקים קלפים, ואז הוא החליט להצטרף. כמה חמוד. אבל הוא ביקש יפה אז.. בלה.
יום שישי- הייתה ישיבה ראשונה של צוות הדרכה המחודש!!! שארכה 6 (!!!) שעות. אבל היה מבדר. אני חזרתי עם טוש זוהר על כל היד, מחברת הדרכה חדשה וידע רב על חיי המין של ילדים בני 6. פיכס. אבל זה היה אפקטיבי! בנינו פעולה ראשונה <שאני אחראית עליה, ייפי!> וגיוסים. בערב היה יומולדת לאדם עם המשפחה, וראיתי שוב את בני דודיי האהובים ניצן, גדי, נבו וגבריאלה, אבל הם הלכו די מהר אז נותרתי לבדי, כי ההורים שלי החליטו שאסור לי לצאת כי זאת הייתה פעילות ערב אינטנסיבית מדי ליום אחד.
-מדלגת באלגנטיות על יום שבת ויום ראשון....-
דניה- אני רוצה להתנצל בפני קוראיו של הבלוג בשנית, על כך שעד עצם היום הזה, עוד לא נכתב בבלוג הזה שמה של הילדה השווה והשולטת- דניה. אני אוהבת את דניה. דניה היא משוש חיי. דניה היא מלכת העולם. בלי דניה חיי לא היו חיים. <ואני לא כותבת את זה כי היא הכריחה אותי! =) >
אגב, כל מי שרוצה איזכור בבלוג שלי מוזמן לבקש <וגם תשלום סמלי יעזור... :) >, ואני אעשה זאת בשמחה <או בכוח... תלוי עם מכוון אליי אקדח גדול לרקה או לא... >!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
