טיפשות זו לא מילה, זאת דרך חיים!

 אני פוצחת במחאה על הכותרות! זהו זה! עקב חוסר יצירתיות משווע קיבלתי החלטה פה אחד שמעכשיו אני מחרימה כותרות בבלוג שלי! אין יותר כותרות לפוסטים! חסל! עמכם הסליחה...

אז ככה, לכל המתעניינים, בפוסט הקודם אמרתי שנתנו לי להדריך מב"ר בגיחה, אז מה שקרה איתם זה שפעם ראשונה שנכנסתי הלך די חלק, הופתעתי לטובה, אבל בפעם השנייה היינו אמורים ללמד כפיתות והיה די אסון טבע. ממה שהבנתי אבל לרוב המדריכים לא הלך משו <לדוגמא בכיתת מחוננים הם כפתו אנשים לדלת ולחלון וכאלה...>, ובסך הכל, אני הייתי בטוחה שאני אמצא את עצמי בסוף השיעור כפותה לאיזה עמוד חשמל, אז... זה לא כזה נורא יחסית...

ועוד קצת בתחום השל"ח, היה לנו יום שדה ביום חמישי... כזה יום ניווטים טופוגרפיים ברמות מנשה. היה שולט ביותר. כנראה שכשמדחיקים את הפרחות ומשתדלים לתקשר עם האנשים הנורמאלים בכיתה <כן כן, מסתבר שיש גם כאלה> יכול להיות חביב פלוס בכיתה. כאילו השיעורים עדיין קטסטרופליים לחלוטין, אבל... טוב נו אני קצת יותר אופטימית...

ועכשיו לפינה החינוכית-

ילדים, אלכוהול זה רע. זה ממש רע. אני אדגים בעזרת סיפור מטאפורי והיפוטתי לחלוטין, חסר כל קשר למציאות.

הייתה ילדה אחת, שקראו לה... אה...  נגליה. היא נסעה לעיר בדיונית בשם פחת קתווה עם חברותיה המקסימות יוגה,איילט וימי, ליומולדת של האיש הכי שולט בעולם, נג'י. קיצר, נגליה גילתה שהמקום שורץ אלכוהול, והחליטה שעליה להשתכר, ויהי מה. בעזרתה האדיבה של יוגה, היא שתתה מספר שוטים של טקילה וספרייט.  נגליה, שהייתה ידועה בחכמתה הרבה, לא הבינה שכשהעולם מתחיל להסתובב ופתאום לעמוד במקום בלי לנטות הצידה הייתה משימה קשה במיוחד, זה סימן לכך שהאלכוהול כבר משפיע, אז היא המשיכה לשתות. בסופו של דבר, נגליה מצאה את עצמה עם כאב בטן מזעזע, הליכות חוזרות ונשנות לשירותים <לשם שינוי לא בשביל לסדר את השיער>, והרבה הרבה הקאות. היא התחילה להיזכר בהרבה הרבה שטויות שהיא עשתה במהלך אותו הלילה, כמו לדוגמא, לגרום ליוגה לסימנים כחולים בברך, לצעוק הרבה שטויות ממש חזק, להתאבל אנושות על הפן ההרוס שלה בקולי קולות,להגיד לאנשים "היי! אתה דודו!", להטריד איש מסוים ולהגיד לו שהיא סוגדת לו ו... הרשימה עוד ארוכה.

למזלה הרב, החבר המושלם והמתוק שלה בא מהר לעזור לה, למרות שהוא היה בהופעה של עצמו בירושלים, וגם יוגה, איילט, ימי ונג'י תרמו את חלקם להצלתה של נגליה. הנזק התדמיתי והחזותי <פן הרוס> כבר נעשה! והטראומה נשארת ותישאר לעד! נגליה למדה את חלקה, ותשמור מרחק בטוח מאלכוהול להבא! לפחות ליד אנשים גדולים ושווים.... חיחיחיח =)

אגב, אני ממש מצטערת שהפוסט מתפרסם שבוע אחרי המאורע ההיפותטי, אבל בקושי היה לי זמן לנשום וממש לא להיות על המחשב. עמכם הסליחה.

ולנושא אחר- השבוע היה גיוסים ופעולה. בגיוסים לכולם הלך ממש בסדר, אבל משום מה הפעולה כשלה כישלון חרוץ. היו 3 אנשים שכבר היו בנוער לנוער. כמה מפתיע שמשו שאני אחראית עליו כושל. אבל אני לא מאבדת מוטיבציה! אני מתכוונת לצאת לגיוסים שוב ושוב ושוב עד שיהיו לנו חניכים!  זה אפשרי! רק צריך קצת אופטימיות <ועוד הרבה חברי סניף....>

*מסר כללי לכל חברי היקרים ולכל האנשים שנוהגים להתקשר אליי- בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה תתקשרו אליי קודם כל הבייתה, ואז לפלאפון! לא משנה באיזה שעה! זה ממש ממש חשוב! למניעת ריבים עם הורים עצבניים..... *

יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל-

היה טקס ממש יפה ומרגש בבצפר. גרם לי לחשוב הרבה. אני חושבת שהוא באמת גרם לי להבין את המשמעות של היום החשוב הזה. כאילו, זה אירוני בצורה מצמררת שאדם שפעל כל החיים שלו נגד אלימות, הקדיש את החיים שלו בשביל לעשות הכי טוב שאפשר בשביל המדינה, נרצח באכזריות כזאת. "הכתובת על הקיר" – אחד המשפטים היותר מפחידים ששמעתי. זה באמת קרע ופצע כואב בחברה שלנו. חייבים להסיק מסקנות. אנחנו מכנים את עצמנו מדינה דמוקרטית, נאורה. איפה כל הערכים האלה היום???

אני חושבת שבשונה מימי זיכרון ואבל אחרים, זה יום שבא וצועק לנו לפתוח את העיניים ולהפסיק לשתוק.

הלוואי שכשיהיו 10 שנים למותו של רבין נרגיש שקרה איזשהו שינוי בחברה שלנו, בהתייחסות שלנו, במעורבות שלנו. שההיסטוריה לא תחזור על עצמה בחיים.

סליחה על הפלצנות, אבל ככה אני רואה את זה.