אף פעם לא הבנתי מה הרעיון בתחרויות יופי.
כשמדובר באנשים המושג של יופי מאוד אישי, תלוי בהקשר ומשתנה. זה (אולי) נכון שברמה הבסיסית כולנו אמורים להעריך תווי פנים סימטריים ומראה בריא, אבל יש עוד כל כך הרבה גורמים שמשפיעים על הטעם האסתטי שלנו, והם הולכים אחורה עד לסרטים המצויירים שראינו בגיל 3 ולתסרוקת של מדונה מ-95. ומי יכול לעקוב אחרי כל כך הרבה מעצבי טעם שהשפיעו עלינו לאורך השנים? אף אחד לא מסוגל לנטרל את עצמו ממגמה אישית, ובגלל זה קשה לי מאוד להבין איך שופט בשר ודם יכול לקבוע מידות ליופי, ולהכתיר מלכה אחת.

כשהבנות עולות על הבמה כולן יפות, וכולן עומדות בסטנדרטים די אחידים של גובה, גיל ומשקל. נכון שתמיד יש איזה שתיים-שלוש שאנחנו אוהבים להגיד עליהן, "מה הביאו את זאתי, סתם כונפה!" בעוד שאנחנו יושבים וטוחנים אוזני המן עם תסרוקת ספונג'ה וסווצ'רט דהוי מכתה ז'. אבל באופן כללי, כמעט ואין בסיס להשוואה ביניהן, גם אחרי שהוסיפו את הקטע הזה שהן צריכות לרקוד סטפס ולהתנדב עם ילדים ניצולי שואה.

אפשר להגיד שבתחרויות יופי המתמודדות צריכות לעמוד "באותו קו" אחת עם השניה, כמו רצים אולימפיים שמגיעים לתחרות כשהם צריכים לעמוד בכללי תחרות אחידים, לרוץ את אותו מרחק, להיות בני אותו מין, לא להיעזר בסמים. באותה דרך הדוגמניות בתחרות עומדות באותם כללים של יופי, הן חייבות לציית ליופי האולימפי כביכול, האולטימטיבי.

אבל מי קבע את הקריטריונים האלה דווקא? אני רואה כל יום מלכות יופי אמיתיות, במציאות, ורובן לא מזכירות אפילו בקצת את כל הילדות הזקופות האלה עם החיוכים מפלסטיק והנפנופים הקטנים. יופי אמיתי ומעורר התפעלות, עם פגמים קטנים שמוסיפים לו את החספוס העדין, כמו תבלין. נשים מיוחדות, עם יופי מיוחד, הן מלכות יופי בעיניי.

זאת הסיבה שהתחברתי לקיר היופי של דאב, שנותן סוף סוף את הכתר ליפות האמיתיות. אין בכלל מלכה אחת, אלא שורה של אוליגרכיות-יופי שמגיעות מכל קשת הגילאים, הצורות והגבהים, וכל אחת מביאה איתה משהו מיוחד.

המתמודדות לא מגיעות מסוכנות דוגמנות, אלא מרחבי האינטרנט, ושולחות את אחת מתמונות הפרופיל המדהימות האלה, שלכולנו בטח יצא להתקל בהן באחד משיטוטי/ריגולי הפייסבוק השגרתיים שלנו ולהגיד: "וואו!".
מה שיפה זה שכל אחת יכולה להשתתף בתחרות, והתמונות של הזוכות מוצגות על קיר ענק בדיזינגוף סנטר – המשאלה של כל דוגמנית רזונת בת 19. עכשיו אנחנו יכולות להגשים אותה, ואפילו בלי להקריב את כל הנעורים שלנו ללימוד מיומנות ההליכה בקו ישר (: