לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"Experience is what you get while looking for something else". Federico Fellini

כינוי:  אופטימיוז (זהר)

בן: 46

Skype:  zohar.ma 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2005

יש לנו את החופש


(במקום תגובה לאוטומי החלטתי לכתוב פוסט).

אז זהו - שאין לנו את זכות בחירה.

אנחנו אולי בוחרים לכנסת כל 4 שנים. זה נכון.
אבל מה שהם עושים אח"כ בכלל לא תלוי בנו. הם יכולים להחליט את כל מה שבא להם ולנו אין בכלל מילה.
אנחנו יכולים לצאת להפגנות ורק באישור ונגד עניינים שעליהם הם נותנים לנו להפגין, ובמקומות שהם נותנים לנו להפגין, ובזמן שהם נותנים לנו להפגין.

וזה כי הם נותנים לנו קצת כח, או את ההרגשה כאילו יש לנו כח, כדי שנשב בשקט מול מסך הטלויזיה, ונרגיש טוב עם עצמנו.
הם יעשו הכל כדי שאנחנו לא נעשה מרד.

אז נצא להפגין ונגיד כמה קשה לנו וכמה לא בא לנו על התקציב/החוק/המלחמה/השלום/ האבטלה/השחיתות/התקפות הטרור/חומת המגן/וכל מה שלא יהיה ואז נחזור הביתה ונרגיש כאילו עשינו משהו כדי לשנות, עשינו משהו למדינה.
והם ישבו בחדרי הישיבות שלהם, יחייכו אחד לשני ולמצלמות, ילחצו ידיים ויגידו "יהיה בסדר", ואז בדלתיים סגורות יצחקו ויאמרו אחד לשני "טוב, הבעיות נגמרו, עכשיו אפשר לעשות את מה שתכננו".
כי אנחנו, שהלכנו להפגין, נשכח מכל העניין, והעיתונים יעזרו לנו טוב מאוד לשכוח, ואחרי חצי שנה בלי תגובה, איזה חוק עבר, איזה מלחמה התחילה, איזה תקציב שמאוד רע לנו יעבור בכנסת.
זה הכל, והכל זה בינם לבין עצמם. אנחנו רק מפריעים להם.

הם לא חושבים שאנחנו חכמים, הם לא חושבים שאנחנו יכולים לבחור לעצמנו, הם לא חושבים שיש לנו מושג באמת איך מדינה צריכה להיות מנוהלת.
אנחנו צריכים לעבוד. אנחנו צריכים ללמוד. אנחנו צריכים לגרום לכלכלה לעבוד, ולמוח שלנו לא.

המוח שלנו לא מפסיק לעבוד. הוא פשוט פועל על העיניינים הכל כך מטריאליסטים, כל כך מבולבלים, כל כך ברמה הנמוכה ביותר, שבנתיים שאנחנו כועסים על מלחמה או על התקפת טרור, הם מעבירים חוק תקציב, וחוק המגביל את החופש שלנו, ועובר חוק שנותן לכל מי שיש לו הרבה כסף בכיס והרבה רצון לשלוט את היכולת לעשות ככל העולה על רוחו.

לא סתם קוראים לזה "לכשכש בכלב". הם מציבים לנו שלטים שמורים על כיוון אחד ואחרי שאנחנו עוברים, הם הולכים לכיוון אחר ואנחנו קולטים מאוחר מדי שהם כבר לא איתנו...
ואז, אחרי 4 שנים, סוף סוף אנחנו משתמשים בזכות הבחירה שלנו ובוחרים בנציג האחר לכנסת. מה שבכלל לא משנה כי זה בסך הכל אותה חמולה שנמצאת שם למעלה.

אז יש לנו זכות בחירה...
אנחנו בוחרים איזה מיץ לקנות, ואיזה משחת שיניים, איזה ערוץ לראות ואיזה תחנת רדיו לשמוע (מהתחנות החוקיות כמובן, כי אסור לכל אחד לשדר אם בא לו. אה, כמובן... הרי זה מפריע לצה"ל ולתחנות המסחריות).
אנחנו בוחרים איפה לחיות (בתנאי שיאשרו את זה לפני במשרד הבינוי והשיכון או בעירייה), עם מי להתחתן (באישור משרד הפנים/הרבנות). יש לנו חופש דת (בתנאי שזו אחת מבין הדתות הרשומות), וזכות הדיבור (בתנאי שזה לא פוגע בסודות המדינה/ערכי המדינה ומנוהל ע"פ החוקים במדינה).
יש לנו את הזכות לפתוח עסק ואת הזכות למכור אותו אח"כ למרבה במחיר.

אין לנו את הזכות להחליט אם "תוצרת מזון ישראלית" כבר בכלל לא תהיה ישראלית. אין לנו את הזכות לבחור אם הג'ינס שאנחנו לובשים מיוצר באינדונזיה על ידי ילדים קטנים, או במקסיקו על ידי נשים בהריון מתקדם, אין לנו את הזכות לדעת מה בדיוק יש בכל מוצרי הקוסמטיקה בהם אנחנו משתמשים ללא הפסקה בלי לדעת בכלל מה זה עושה לגוף שלנו (חוץ מלחשוב שאני נראה יותר צעיר ויותר יפה), או מה מוסיפים לאוכל שלנו כדי שזה יהיה פחות מזין אבל יותר טעים (שזה מה שחשוב בעצם).

אז יש לנו את הזכות שלא לקנות את המוצרים האלה. אז קנינו משהו אחר, את המוצר של החברה המתחרה, שעושה בדיוק אותו דבר, אבל גם החברה הזאת לא יותר טובה, או שלבסוף מתברר שקנינו בכלל מוצר אחר של אותה חברה, שרק נועד להראות כאילו הם נורא נורא טובים לטבע ולאוכלוסיה (לדוגמא: Herbal Essences של Procter&Gamble).

אז אין לאן לברוח, גם למנזר בטיבט לא יעזור, כי הסינים השתלטו על טיבט וישבו אותה (נשמע מוכר?) בסינים והפכו אותה למרכז תיירותי, והיום, רוב האנשים בטיבט הם בעצם סינים שמוכרים מזכרות טיבטיות לתיירים.
ובאיזה מוצרים התיירים האלה משתמשים? באותם מוצרים שיש להם בבית, כי התאגיד ממנו הם קונים בבית השתלט על "תוצרת מזון טיבט" ועכשיו זה נהיה ממש קל לספק את אותו חטיף ואותו סבון, אותו משקה ואותה רשת טלפונים סלולרית לכל מי שרגיל אליהם, לא משנה מאיפה הוא הגיע.

אז מה בעצם כל כך רע?
שאנחנו נהיים עולם אחד או שאנחנו נהיים עולם אחד תחת חמש תאגידי ענק ששולטים על כל דבר שקורה ושיקרה לנו בחיים?
שאנחנו אוכלים את האוכל ומשתמשים במוצרים שאנחנו רגילים אליהם או שאנחנו לא פותחים את הראש לדברים חדשים?
שכל כך איכפת לנו מהטעם שלא איכפת לנו מהתזונה?
שאנחנו כל כך מרוצים מהמחיר שלא משנה מה קורה למי שבאמת מייצר את המוצר?
ושאנחנו כל כך רוצים להיות צעירים, יפים ומגניבים שלא איכפת לנו מכל החומרים הכימיים שנכנסים לנו לגוף (כן, גם דרך העור), ואח"כ מתפלאים שיש לנו סרטן בגיל צעיר?

אולי הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להבין שזה לא סטטוס קוו, וכדי להבין שזה לא סטטוס קוו, אנחנו צריכים להבין שיש משהו כאן שהוא לא ממש בסדר ושיכול להית יותר טוב. ואם יכול להיות יותר טוב, ומספיק אנשים יקבלו את העובדה הזאת ויתחילו לפעול כדי לשנות אז אולי יהיה משהו ישתנה.
אין אפשרות לדעת מה צריך לעשות, אבל כדי לצאת אל החופש אנחנו צריכים לדעת שאנחנו משועבדים.

ועד אז נשב ונמשיך לחיות את החיים הקטנים שלנו, מול המסך, בקניון, בבית ספר, במשרד עם המחשבות על מה חסר לנו בחיים. אולי המסקנה תבוא בדמותו של מכנס חדש או חצאית חדשה? ואולי קעקוע? מערכת סראונד?? אולי הגיע הזמן להחליף את הרהיטים בסלון?? ואולי אפילו לעשות איזה ניתוח פלסטי (קטן)???


משום מה, אני לא כל כך בטוח שזה ישביע את החשק.




למעוניינים - נפתחה << טבעת >> בנושא.


נכתב על ידי אופטימיוז (זהר) , 28/3/2005 05:07   בקטגוריות לוחם חופש  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



21,409
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , האופטימיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאופטימיוז (זהר) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אופטימיוז (זהר) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)