"Experience is what you get while looking for something else". Federico Fellini |
כינוי:
אופטימיוז (זהר) בן: 46 Skype:
zohar.ma 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2005
הו אפריקה
"תמיד תזכור את זה - אם יש לך הצלחה, זה תמיד מגיע מהסיבות הלא נכונות.
אם אתה נהיה פופולרי, זה תמיד מגיע מההיבטים הכי גרועים של העבודה שלך.
הם תמיד משבחים אותך בגלל ההיבטים הגרועים. זה אף פעם לא נכשל."
ארנסט המינגוויי אמר על עצמו, אחרי שזכב בפרס נובל ב-1954.
בשבת עברו 44 שנים מאז שהוא ירה בעצמו.
ואני לוקח את זה למשהו אחר שקרה בשבת - הופעות הענק הבנילאומיות Live 8.
בוב גלדוף רוצה לעורר מודעות בקהל העולמי. הוא לא רוצה לקבל כסף. והוא לא מעוניין כרגע לתת כסף לאפריקה.
כל העניין היה בשביל לגרום לאנשי העולם המערבי לחשוב על אפריקה יותר מבדרך כלל. בגלל זה הם היו בחינם (למי שזכה בכרטיס ע"י כתיבת הודעת SMS שעולה פאונד וחצי...).
זוהי הופעת הרוק הכי גדולה בעולם, ועוד במספר מדינות (8?) באותו הזמן, מדובר בהישג עצום לבחור שהכרתי לראשונה בתור פינק, הכוכב בסרט "החומה". הוא כמעט לקח את אותה דמות רוקיסטית-פאשיסטית והפך אותה למה שהוא באמת. רק עם עזרה לזולת.
בשבילי ההבדל העיקרי בין Live Aid ל-Live 8, הוא שכשאני חושב על הראשון, לפני 20 שנה, אני חושב על אפריקה. כשאני חושב על השני, מה שהיה בשבת, מה שקורה כרגע, אני חושב על בוב גלדוף.
ומעניין אותי החיבור שיש לפגישת ה-g8 בגלנסדייל. את הלחץ שכביכול אמור להיות על שמונת מנהיגי העולם, המחליטים מה יקרה בעתיד הקרוב. עכשיו אולי העולם באמת מסתכל לפרטי פרטים מה קורה בפגישה הזאת.
אבל אולי הם חושבים שזה באמת ישנה משהו.
עד עכשיו לאנשים היחידים שהיה איכפת היו מתנגדי הגלובליזציה הקפיטליסטית, שנסעו להפגנות. לפני שנתיים הפגישה התרחשה ב-אוויאן שבצרפת. מה שמצחיק היה שהנושא המרכזי בפגישה הקודמת היה מצב המים העולמי ובמיוחד באפריקה...
מעניין מה הם שתו בפגישה הזאת...
ועכשיו הם יושבים להם בניחותה באיזה טירה סקוטית, ומדסקסים את ענייני העוני והחולי שבאפריקה.
ביום שישי ה-IMF פירסם דו"ח שאומר שעזרה כספית לא תעזור לאפריקה. הם צריכים דברים אחרים ולא כסף. יותר כמו ארגון מדיני, או חלוקת תרופות יותר מאורגנת. רוב הכסף נגנב וחוזר בחזרה לאירופה, לשבת בחשבונות הבנק של המנהיגים האפריקניים. רוב התרופות נגנבות או אובדות בדרך.
עוד דבר שכתבו בדו"ח הוא שאפריקה קיבלה משהו כמו חמש פעמים את הערך הכספי של תכנית מארשאל לשיקום אירופה אחרי מלחמת העולם השניה. הם לא רואים כל שיפור.
גם אני לא רואה שום שיפור.
במקום זה אני רואה את בראד פיט, ואת מדונה, את וויל סמית' ואת פיית'לס.
את סלאש ואת סר פול מקרתני, את בונו ואת פינק פלויד, וילדה קטנה שהפכה להיות גדולה כי תפסו אותה לפני 20 שנה במצב רע והביאו לה את כל מה שהיא יכלה לקבל, כדי שהיא תעלה על במה היום ותגיד שהעשו לה טוב.
ובמה שמסתמן מזה, הוא שצריך למצוא את האנשים הספציפיים שאנחנו רוצים לעזור להם, ולא כללית לכל אפריקה.
לארגוני הסעד העולמיים, שנתמכים כלכלית על ידי אנשים שרוצים לעזור, יש כל כך הרבה הוצאות תקציביות, שהם כמעט ולא נותנים כלום למה שהם אמורים לתת.
אולי צריך למצוא דרך לחבר בין אנשים בין המדינות, לתת להם אישית, בלי סוכנים, כדי שנדע לאן הכסף הולך ומה הנתמכים עושים איתו ואיך הם יכולים לעשות לעצמם יותר טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
