"Experience is what you get while looking for something else". Federico Fellini |
כינוי:
אופטימיוז (זהר) בן: 46 Skype:
zohar.ma 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2005
גם זה טוב
כבר כמעט שבועיים בארץ ועוד לא כתבתי פוסט על עצמי.
כל מה שאני חושב עליו מאז שהגעתי זה תהליך ההתנתקות, המריבה בין האח הכחול לאח הכתום, כמה אנטנות סלולריות פזורות על גבי גגות באיזור מגורים שלי ומתי אני אלך לים בפעם הבאה.
אמנם ראיתי קצת תרבות:
את 'שבע' בארבע בבוקר בניצנים, מופע זריחה מלא בפַספוסים קטנים שלא ציפיתי שידעו את המילים של השירים.
כל שאר מופעי התרבות שלי מתחברים לסטודיו למשחק של ניסן נתיב בתל אביב.
ראיתי את אחת מהצגות הסיום של שנה ג' ('נפוליאון חי או מת'). ממש לא ציפיתי לכזאת רמה, פשוט הצגה נהדרת ומשחק מצויין.
אתמול ראיתי את ל' (בכבוד!) משחק בקטע משלו וגם קטעים של סטודנטים נוספים במסגרת מופע 'אלתרנתיב' בסטודיו של ניסן ברח' הרצל. היה ממש כיף לראות את הכותבים והשחקנים הצעירים של הדור שלי. זה היה פשוט כיף.
הערב אני הולך לראות את הצגת סוף שנה א' בסטודיו. אולי זה יהיה קצת מייגע אבל אני חושב שזה יהיה מעניין: לראות עשר פעמים, כל פעם בזוג שונה, את סצנת המרפסת ב'רומיאו ויוליה' (או בגרסה העברית: 'רם ויעל'). אבל ל' יהיה באחת מהם, מה שמסב לי אושר גדול... (עד אתמול לא ראיתי אותו על במה מאז הצגת סוף שנה של כיתה י"ב).
בסך הכל החופשה עוברת מחוף לחוף, מבאר לבאר, ומחברה לחבר.
שקט נפשי מבפנים ומבחוץ מלחמה לאומית.
אבל מתרגלים.
לסיני אני גם עומד לנסוע בקרוב, ממש לא מפריע לי שהיה שם פיגוע (עם תנחומי למשפחות ההרוגים).
הפנמתי שזה יכול להיות בכל מקום, אז אני לא עומד להשאר בבית, להתחבא מתחת לשמיכה עם מסכת גז וטרנזיסטור.
אחד מהפיגועונים האחרונים בלונדון היה בתחנת אוטובוס ממש דקה מהדירה שלי שם.
אני יודע שכבר אי אפשר לברוח.
אין לאן.
אז גם ניסע לירושלים. אולי שם זה בטוח בימים אלה.
בנתיים אני הולך לחוף מציצים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
