כינוי:
אופטימיוז (זהר) בן: 46 Skype:
zohar.ma 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2005
ישראל - קיץ 2005
אחרי הפסקה קלה בה נסעתי לפסטיבל בשדרות, שזה ממש כמו פסטיבל ערד לדוסים, הצטרפתי לסיור בירושלים מטעם אנשי הסכם ג'נבה, נפגשתי עם הדוכסית של המילטון ועם תום שגב, פגשתי בחורה נהדרת, חגגתי יום הולדת לאחי הגדול, פגשתי חברים שלא ראיתי שנים, וגם אנשים חדשים ובלוגרים, קיבלתי מכת שמש באחד מחופי שפיים, ראיתי את הפועל ת"א משסעת את בית"ר ירושלים ועשיתי דיקור סיני, אני חוזר לעדכן, בפוסט ארוך במקצת...
לירושלים נסעתי באוטובוס שאורגן על ידי אנשי הסכם ג'נבה, במטרה להסביר את תנאיהם ואת רצונותיהם להסכם קבע עם הפלסטינאים. אחד הדברים שהכי עניינו אותי הוא תוואי החומה. החומה לא נעשתה בידי אנשים חושבים שרוצים באמת להפריד בין הערבים והיהודים. הוא נועד להפריד בין האוכלוסיה הפלסטינית בינה לבין עצמה. לשבור אותם בצורה כלשהי, שהדבר שהיא הכי עלולה להביא אליו, זאת עוד התפרצות זעם.
באבו-דיס החומה עוברת בתוך הכפר. ממש באמצע, חותכת בתים לשנים, חותכת בין משפחות.
וזאת למען בטחון המדינה? מילא יעשו זאת בין הצד היהודי לצד הערבי אבל בתוך כפר ערבי?
אל"מ (במיל') שאול אריאלי, שהדריך אותנו, הביע את דעתו שאם מישהו מהצד "הפלסטיני" יחפור מנהרה לאחיו בצד "הישראלי", ויעביר משם נשק, מחבלים וכו', אף אחד לא יבוא אלינו להגיד לנו שחפרו שם מנהרה. הם הרי כולם מקורבים.
אבל רק כדי להביע "עובדות בשטח" ולשלוט במידה מסויימת באוכלוסיה הפלסטינית בחרה ממשלתו של אריאל שרון לבנות את החומה באמצע הכפר.
הם עושים כזה סיור כמעט כל שבוע, ממש שווה להצטרף.
אם אנשי העבודה חכמים הם ילכו אחרי עצתו של אהוד ברק ויפרשו מהממשלה לאחר ההתנתקות. מהלך כזה יראה לעם שהם לא מחפשים אחרי הכח, אלא הם הולכים בדרכה של אידיאולוגיה מסויימת שהם מאמינים בה.
זהו גם אחד הדברים שנאמרו כשהעבודה הצטרפה לממשלת האחדות, אבל הכח מסנוור ונורא קשה לקום מהכסא הנוח כל כך.
ג'יל, הדוכסית של המילטון, נפגשה איתי בימק"א בירושלים. היא אימו של הבוס האחרון שלי בלונדון, והיא הגיעה לארץ כדי לחקור את תופעת הלאומנות בקרב היהודים מאז רצח רבין. שוחחתי איתה על בקבוק מים מינרלים קרים ותוססים ולאחר מכן נסענו כדי להפגש עם תום שגב, איתו היתה לה פגישה. בן אדם מקסים ומעניין שידע לענות תשובות לעניין.
למי שלא יודע ספרו האחרון של תום שגב, '1967', יצא לא מזמן, וצונזר קלות על ידי ועדת השרים.
הוא סיפר לי שזה לא כל כך בעייתי, כי אפשר להתמקח איתם ולא כל הדברים שהם רצו יצאו מן הספר. מתוך חמישה דברים הם הורידו שניים. בסוף ישבו עובדי ההוצאה לאור עם טיפקס ומחקו שתי שורות מהספר.
אחד מן "הסודות", שכמובן נוגעים לסודות הגרעין של ישראל, מספר שמספר ימים לפני תחילת המלחמה, שמעון פרס הביע את דעתו שעל ישראל לעשות ניסוי גרעיני מתוקשר, כדי לגרום לאומות שמסביבנו לפחד... הוא טען שזה יעשה את אותה הפעולה שמלחמה כוללת תעשה.
מה שכן אז לא היתה לנו את ירושלים המזרחית ואת בעיית הפלסטינאים/מתנחלים...
ובכל זאת, אני בכלל כבר לא מבין את הבעיה של הצנזור עם סודות הגרעין של ישראל. הרי זה כל כך ברור. למה להיות מטומטמים?
ואולי זה בכל זאת קשור לחייזרים שחיים בישראל ונתנו לנו את היכולת לייצר כור אטומי בשני עשורים...
סוף כל סוף פתחתי את הבלוג המיוחל באנגלית. הוא עדיין לא מעודכן אבל הוספתי שם מאגרי תמונות כמו זה (בשחור לבן), וזה (מהמצלמה בטלפון). בקרוב יעלה גם אלבום תמונות איכותי צבעוני...
במסכת העדכונים הנוכחית, איך אפשר שלא להביע את דעתי הכנה והאובייקטיבית על התפטרותו של ביבי, אז בחרתי בשיר 'ביבי לא' כדי להביע את בכייה של המדינה:
ביבי אתה מתרחק ממני
מתפוגג ברקע, נעלם בשקע
אני לא יכולה להיות לבד.
ביבי אתה מתעלם ממני
נעלם באופק, זה מחליש ת'דופק
המטוס ממריא - אתה נראה בריא
מה יהיה הסוף?
אז תחבק אותי תראה אותי
רוצה לצרוח שלא תעיז לשכוח
שאני חושבת וחולמת רק אותך.
אז - ביבי לא, תגידו לו
ביבי אל תיסע מפה.
ביבי, החתול מדבר עליך
ואותי שורט בחלב בועט
גם הוא כמוני לא אוהב לבד.
ביבי השכנים שואלים אותי
ואיפה הוא וסתם רק נו
מה מעציב אותי ומה יהיה אותי
אני רוצה אותך.
אז תחבק אותי תראה אותי
רוצה לצרוח שלא תעיז לשכוח
שאני חושבת וחולמת רק אותך.
אז - ביבי לא, תגידו לו
ביבי אל תיסע מפה.
ביבי אתה תשלם ביוקר
מסתובב בשטח עם פרצוף של פוקר
אני לא ישנה כבר שבועות.
ביבי אתה עוד תבוא על ארבע
תיילל בחוץ כמו חתול לחוץ
אז תחליט עכשיו - אתה הולך או שב
או שזה הסוף
ביבי לא, תגידו לו
ביבי אל תיסע מפה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
