"Experience is what you get while looking for something else". Federico Fellini |
כינוי:
אופטימיוז (זהר) בן: 46 Skype:
zohar.ma 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2005
עיר הפיק-אפ
תל אביב זאת עיר של רווקים.
אין מה לעשות. זה כמו מבחן שטני לחיות פה עם בת זוג ולצפות במה שקורה בעיר הזאת:
כל אישה נראית פה כמו החלום הרטוב של כל גבר.
כל גבר בעולם.
אם פעם חשבתי ככה על ניו יורק, ובעיקר על קו ה-L ברכבת התחתית ובהסתובבות
ב-Union Square, אז עכשיו אני מגלה שכל תל אביב היא כיכר איחוד אחת גדולה.
זה מוזר שאני לא זוכר אם ידעתי את זה או ששכחתי את זה, או אולי זה נהיה משהו הרבה יותר מוחצן בשנים האחרונות.
אבל זה כואב. כואב בלב ובביצים.
עיר של בליינות תהומית, מחופי הים לבתי הקפה, לבארים ולמועדונים. יום הנאה
שלם עובר בכל הסדר הזה. כל סיבוב מוליד סבב של בארים שמוליד סבב של נשים
יפות וגברים שרמנטים. כולם רוצים רק דבר אחד, אבל הולכים מסביב. קודם כל
לראות ולהראות, לעשן ולשתות, להכיר את הברמן ואת הסלקטורית, להתחרמן ולמות
לזיין. אנשים משתכרים, אוכלוסייה שלומדת לשתות, משתדלים שלא לעשות מעצמם
צחוק.
השעות הקטנות מתקדמות. המקום מתמלא ונדחס, אך נדמה שאחוז הגברים עולה בהדרגה.
אח, איזה בזבוז, אם היינו במצב של שלום, זאת היתה אחת מערי הנופש הכייפיות
ביותר. תיירים מכל הגוונים (ולא רק המון צרפתים וקצת אמריקאים - שכולם
יהודונים) היו ממלאים את העיר. הכסף הזר היה נכנס, ואנחנו היינו הופכים
למעין איביזה, או יוון, או דרום צרפת, אבל בניחוח ישראלי.
ובינתיים, בעיר הגדולה האמיתית של ישראל, המקום שכולם מתנקזים אליו מכל
הארץ, לא סתם קראו לעיר הזאת "עיר בלי הפסקה". בכל דקה של היום אפשר
להסתובב ולראות דברים קורים. עד השעות הקטנות הבארים בחופים מלאים, הטיילת
מפוצצת, הרחובות הומים והבארים גדושים.
כולם פה, בעיר הפיק-אפ. מסתובבים, מחפשים, מוצאים. וגם אם לא, אז חוזרים למחרת.
זה יהיה אותו דבר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
