לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"Experience is what you get while looking for something else". Federico Fellini

כינוי:  אופטימיוז (זהר)

בן: 46

Skype:  zohar.ma 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2005

לאומנות סוציאליסטית דתית, פתיחה


כותב הפסיכולוג הקליני, איש גוש אמונים, צבי מוזס:
(מתוך בטאון המתנחלים 'נקודה', גיליון 108, מרץ 87)

"היום מאפיינות הקשיחות והנוקשות-במחשבה את מאבקי הגוש... קיימות תופעות לוואי, כגון התעסקות מופרזת ונוסטלגית בימי הבראשית, וקושי להסתגל לשינויים הכרחיים... מה שמאפיין כיום את ותיקי הגוש - אותם אנשים אשר דחפו להישגים מהירים בתחילת הדרך - הוא שהם מתגלים כפקידי מנגנון החרדים שהשליטה תישמט מידיהם והם מאיטים תהליכים... כפחד מהדינמיקה של שינוי, ההכרחית לצמיחה והתפתחות, מתפתח שימוש מופרז וחוזר במושגים אידיאולוגיים עד כדי שחיקה והתרוקנות ממשמעותם. מה שקורה למי שנלאה משמיעת מושגי השמאל על 'דמוקרטיה' ו'שלטון החוק', קורה עכשיו למי שנלאה משמיעה חוזרת ונשנית של 'עם ישראל' ו'ארץ ישראל'. כל קושי ותקלה פנימיים מיוחסים לגורמי חוץ: ממשלה, שמאל, ערבים. אין בדיקה עצמית של תפקוד".

כמעט 20 שנה עברו, והדרך נדמה שממשיכלה להסלל תחתם.

פה מדבר מוזס על ותיקי הגוש. אך מה על הצעירים? הילדים שגדלו בשנות השמונים ועכשיו הם אנשים צעירים?

בספר 'הזמן הצהוב', ממנו נלקחה גם הפסקה הנ"ל, דוד גרוסמן (1987, הקיבוץ המאוחד) מספר:

"כבר הזכרתי במקום אחר כי הבעיה העיקרית של החינוך בעופרה היא חוסר המשמעת של הילדים, ואחת הנשים בעופרה הביעה השערה שהדבר קשור בהפרות-החוק של גוש-אמונים.
כי בכל הקשור לפרשת המחתרת ילדי גוש-אמונים מקבלים מהוריהם מסרים כפולים ומכופלים. די לשבת ערב אחד במחיצת משפחה בעופרה כדי להיווכח בכך. אפילו אנשים עילגים שבתוכם, מפליאים לפתע בלולינות מילולית. והשורה  האחרונה של כל ההתפתלויות הללו היא אחת: אין חרטה. "אנחנו מתנגדים לרצח במכללה", אומרים ההורים ממשפחת גרנית, "אבל אף אחד פה לא מתחרט על ההתנקשות בראשי-הערים". והילדים - בני חמש או עשר - מקשיבים, ואמורים, כנראה, לגבש איזו השקפת עולם והערכה מוסרית כלשהי, שלפיה נסיון רצח אחד הוא כשר והאחר פסול."

והילדים הללו גדלו להיות אלו הידועים בשם "נערי הגבעות".
ילדים שאהבת הארץ שלהם עולה מעל אהבת הזולת.
שהלאומנות בהם גואה כמו שגאתה בגרמניה בשנות העשרים של המאה הקודמת.

הם מפחידים אותי יותר מאשר כל דבר אחר.

נכתב על ידי אופטימיוז (זהר) , 2/9/2005 15:10   בקטגוריות מזרח תיכון חדש-ישן  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



21,409
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , האופטימיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאופטימיוז (זהר) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אופטימיוז (זהר) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)