במקרה חיפשתי מפה של תל אביב ונתקלתי בבלוג "הבית של פיסטוק ושל נגה גם" (http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=8731). כתבה מקרית על החיים של בחורה חיפאית שעברה לגור בתל אביב. תיאור נהדר של חיים בעיר ללא הפסקה. עיר שרק האפשרות "לקנות חלב בארבע בבקר" נותנת מספיק עונג לאנשים שחיים בה.

כבר כמה זמן שאני חושב על לכתוב בלוג בעצמי, והנה קריאת הבלוג של נגה פרץ את המחסום. עכשיו אני יושב וכותב, במקום לעשות את הדברים שאני אמור לעשות. ויש כמה דברים שאני אמור לעשות, אבל שכחתי מה הם.

חופשת השליש שלי מתחילה בסוף השבוע, הפתעה מאוד נעימה, כי עד עכשיו הרגשתי כאילו נשאר עוד המון זמן. הזמן עבר טס לו. אני מרגיש כאילו רק אתמול היתה חופשת חג המולד. והנה מגיע פסחא. עברו עשרה שבועות בלי בכלל לשים לב. אמנם עם לימודים "קשים". אבל ללמוד זה לא בדיוק מה שאנחנו עושים... זה עיצוב גרפי - לא הסטוריה. מה שיש זה המון פרוייקטים דו-שבועיים.

השותף שלי הגיע עכשיו, בחור אנגלי בשם טום. נכנס לדירה עם בובה של חלון ראווה........ הוא מצא אותה ברחוב והחליט לשים את זה אצלי בחדר. "שלא יהיה לך משעמם. קוראים לה קאת'רין" הוא אמר, ויצא שוב. טוב, אני מחייך וחוזר להסתכל על המסך המהבהב.

טום הוא בחור נהדר ואני שמח שמצאתי אותו. הוא רק סיים תואר בעיצוב, במקרה באותו קולג' שאני לומד בו עכשיו, יש לנו המון נושאים משותפים, ושנינו טיילנו במזרח... אין כמו המקריות של החיים. לא שזו איזו מקריות מיוחדת אבל בכל זאת - אנחנו כמו אחים עכשיו. לא שעבר הרבה זמן, בסך הכל כמעט חצי שנה מאז שעברתי לגור בדירה הזאת. זה גם פתאום נשמע כמו הרבה זמן... כשעזבתי את הדירה הקודמת (דייר בבית של מישהי מבוגרת), החלטתי שהגיע הזמן לעבור לאיזור יותר מגניב. מקום שיש מה לעשות בו. הדירה הקודמת היתה בחור רחוק בדרום לונדון. החלטתי לעבור למזרח לונדון, ובמיוחד Brick Lane ו- Shoreditch סומנו כמטרה נעלה. בלונדון עדיף לחשוב על איזור מיועד מראש, ולא סתם לקפוץ על כל מקום אפשרי. העיר הזאת כל כך גדולה שנורא קל להתבלבל, האפשרויות פשוט לא מפסיקות להגיע.

עברתי בכמה דירות: חלק יקרות מדי, חלק מכוערות מדי, חלק גם קטנות, גם מכוערות וגם יקרות. עקבתי אחרי המודעות בבארים המקומיים, והחלטתי לשים פתק בעצמי, שאני מחפש דירה באיזור. חשבתי שזה לא יעבוד... אבל בסוף לא היה יותר קל מזה.

יום למחרת טום מתקשר אלי. באתי לדירה וישר נדלקתי. חדר גדול, מואר, עם מיטה, שולחן (אבל אין ארון), והכי חשוב - מחיר מנצח. אין סלון, קומה ארבע בלי מעלית, אבל מי חושב על הדברים האלה? החדר של טום הוא מה שהיה פעם הסלון - חדר ענקי שהוא ריצף בהמון כריות ופופים שאפשר לשבת או לשכב עליהם בסבבה + מקרן דיגיטלי, דיוידי וכל מיני גאדג'טים... בקיצור - כיף. חדר המדרגות זה קצת יותר מטריד - בעיקר ריח הקארי שנודף מכל דירה, וממלא את חדר המדרגות בניחוח שמזכיר לי את דלהי בכל פעם שאני עובר בו.

החדר השלישי היה ריק אבל ביחד מצאנו את השותפה השלישית - קרוליין. טוב, קרוליין היא סיפור בפני עצמו. אבל המשל שלמדנו ממנה הוא - Don't judge a book by its cover. כלומר - אם היא נראית טוב, זה לא אומר כלום לגבי השאר.

אבל זה מספיק לגביה.

לא צריך ללכת רחוק מפה עכשיו. זה משק סגור: יש לי פאבים, בארים, קיוסקים, סופרים, שווקים והמון המון הודים. חוץ מהקטע ההודי (שאפשר להשוות אותו לערסים לפעמים) אני מרגיש כאילו אני בכיכר מגן דוד: שנקין, קינג ג'ורג', אלנבי, הכרמל ונחלת בנימין.

אני בגן עדן לונדוני.