"Experience is what you get while looking for something else". Federico Fellini |
כינוי:
אופטימיוז (זהר) בן: 46 Skype:
zohar.ma 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2004
סיפורים שקורים רק לי (חלק א')
אחד הדברים, שחוזרים אצלי מאז שהייתי ילד קטן, הוא הרצון להחזיר את הזמן לאחור. הייתי עושה דברים ואח"כ מצטער עליהם. יכול להיות שזה קורה לכולם, אבל אני מרגיש שאצלי זה דרך חיים.
כשהייתי ממש ילד הייתי מתחנן לאלוהים שיחזיר את הזמן אחורה ושיתן לי את האפשרות לתקן. היו כל מיני דברים קטנים ואידיוטים שאפילו לא שווה לספר, אבל היו כמה מקרים כואבים, מבחינה רגשית או פיזית.
כשהייתי בגן חובה, תפסנו באחד הלילות קיפוד. גרתי אז בעיר קטנה בנגב וזה היה די נפוץ לראות קיפודים בלילה. אחרי כמה ימים הבאתי אותו לבית ספר, להראות לתלמידים האחרים. כולם התלהבו ועשו מזה בלגאן שלם עד שבסוף הוא מת. כנראה היה בשוק מהאוכלוסיה השוררת בעיירות קטנות בנגב. אני, לעומת זאת, רציתי להרוג את עצמי שבכלל הבאתי אותו לגן.
בפעם אחרת, הייתי בן 9 בערך, אמא שלי יצאה לבלות ואני נשארתי בבית, ער עד מאוחר, ושיחקתי במחשב שלה. לא הרבה פעמים היא נתנה לי לשחק במחשב, אבל הפעם הזאת זה היה מקרה מיוחד. כנראה שלא רציתי להשאר לבד. בעבר היא היתה גרפיקאית והמחשב שלה אז (מקינטוש SE) היה בעצם החיים שלה. כל הדברים שהיא עבדה עליהם היו שם.
כשנמאס לי לשחק, רציתי לסגור את המחשב. לא יודע מה עשיתי אבל בטעות מחקתי לה את כל ההארד דיסק. כנראה שבחרתי "פורמט" במקום "כיבוי" או משהו כזה. בזמנו זה היה באותה תפריט... כל העבודות האחרונות שלה נעלמו כלא היו. כל מה שהיה במחשב נמחק ואפילו המחשב המחייך – כבר לא חייך. דיסק עם סימן שאלה עמד במקומו והיבהב.
ואני, ילד קטן וחמוד, רק רציתי שהזמן יחזור אחורה. שמישהו יעשה לי טובה גדולה (רק הפעם!!!) ויתן לי עוד הזדמנות (בבקשה!!!!!). בכיתי ובכיתי. עצמתי עיניים ופתחתי. אבל הסימן שאלה עדין היבהב. רציתי ללכת לישון ולקום בבוקר ולגלות שהכל היה חלום רע.
כשאמא שלי חזרה בכינו ביחד. היא בבהלה ואני באשמה (וגם בטח איזה פליק או שניים). היא היתה צריכה לסבול מהשטויות שאני עשיתי.
היום זה מצחיק אותי. זה היה אחד הנסיונות הראשונים שלי עם מחשב. בלעדי זה... לא הייתי פה היום............
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
