כינוי:
אופטימיוז (זהר) בן: 46 Skype:
zohar.ma 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2004
בוב
זה הבית שלי מבחוץ. אני בקומה הרביעית.
זה בעצם אסטייט האוס. שכונה של בתי ענק, שנבנו בסוף המאה הקודמת - בתקופת המלכה ויקטוריה. זה לא הבתים האנגלים הMAגניבים שמתפרסים על כמה קומות. קומת כניסה - סלון, חצי קומה למטה - מטבח וחצר, חצי קומה למעלה - חדרי שינה ושירותים, ועוד חצי - עוד חדרי שינה, ואולי עוד שירותים........
לא ששלי פחות מגניב, להיפך. הבית בפנים מקסים, אבל מבחוץ, כשראיתי אותו בפעם הראשונה, לא רציתי להכנס. זה נראה כמו שכונת שיכונים עתיקה, אוליבר טויסט משהו, אם הוא היה במקרה גר בבנייני עמידר.
אז זהו כשעוברים את הקטע החיצוני (שלאט לאט מוצאים את היופי שבו), כשעוברים את חדר המדרגות (שלאט לאט לומדים להתעלם מהמראה, לסתום את האף, וללכת מהר), מגיעים לדירה שלי. כשנכנסתי בפעם הראשונה הרגשתי רוגע. זה כאילו קרן אור אלוהית נחתה לרגע על הדירה והאירה אותה.
וכל זה טוב ונחמד עד לשעה 6 בבוקר בערך.
מדי פעם בשש בבוקר מישהו מתקשר אלינו באינטרקום. שתבינו - אינטרקום לונדוני בשכונות מצוקה זה לא בדיוק האינטרקום הנחמד ביותר. זה לא שלוחצים פעם אחת, יש זימזום (או צילצול) ואז זה מפסיק. לא, לא. כאן זה לוחצים פעם אחת והוא ממשיך לזמזם, במונוטוניות, עם הפסקות קצובות, כמו ביט של באס. תזכרו לרגע בצליל התשובה של "פיצוחים" - אי, אי, אי... וכך עד להודעה חדשה. עד שמישהו מרים את השפורפרת ועונה (אח"כ גילינו את כפתור ה privacy שנותן לנו לסתום לו את הפה - אבל אומר שלא נשמע אף אחד שמנסה לזמזם לנו). הקיצר אצנו מזמזמים בשש בבוקר בגלל השכן שלנו, בוב.
בוב, הוא הטיפוס הלונדוני המקורי: גובה בינוני, לא שמן אבל עם עצמות גדולות, שעבד קשה עם הידיים שלו במשך השנים, מקריח ועם מבטא קוקני כבד מאוד, שאני כמעט בכלל לא מבין (ואני כבר די התרגלתי למבטאים פה, הרי צריך איכשהו לדסקס עניינים עם המוכרים בשוק, המוכרים בחנויות, המורים, התלמידים וכל מי שאתם רוצים. כי לכל אחד כאן יש מבטא אחר - הם הגיעו ממקומות אחרים, ממעמדות אחרים ומאופציות שונות של למידת הגיית המילים).
קוקני, רק קצת הסטוריה, זה מבטא לונדוני כבד, ששומעים כמותו באיסט-אנדרס. שם - זה בעדינות. לפעמים מתבלבלים וחושבים שזה המבטא הלונדוני הרגיל, אבל בכל איזור זה קצת אחרת, וכמו התכנית, הוא בעצם הגיע ממזרח לונדון. זה מבטא מסויים, שהתחיל בשכונה מסויימת מסביב לאיזו כנסיה. עדין לא גיליתי איזה כנסיה אבל השמועה אומרת שזה לא רחוק. אומרים גם שקוקני אמיתי הגיע רק מהשכונה הזאת.
Anyways, לבוב יש חברה שלא יודעת ללחוץ על הכפתור הנכון, ומשום מה בכל פעם שהיא מגיעה היא לוחצת על הכפתור שלנו במקום על הכפתור שלו. חוץ מזה, במחווה מיוחדת לבת-ים, היא נורא נהנית להעביר לו הודעת בצעקות מלמטה.
הבעיה עדין לא לגמרי נפתרה, אבל ניסינו להבהיר לבחורה ולבוב, שלקח את זה מאוד קשה ובעצבים גבוהים (תחשבו עליו כעל ערס), שזה לא כל כך נעים לנו, להתעורר כל בוקר בשש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
