"Experience is what you get while looking for something else". Federico Fellini |
כינוי:
אופטימיוז (זהר) בן: 46 Skype:
zohar.ma 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2004
עוד יום שישי
עוד יום שישי עבר חלף לו.
עשיתי קצת קניות. עשיתי סידורים.
ואז הלכתי לפאב בבריק ליין לפגוש את מרסל ונאדין. הם כבר ישבו שם, על ספה גדולה, צוחקים לעצמם. מרסל אוכל סלט, על השולחן שני בקבוקי בירה רקים וכוס תה חם.
התיישבתי לידם, מחזיק בקבוק בירה. מגלגל סיגריה. זאת השניה של היום. זה יפה מאוד יחסית אלי. דיברנו קצת על דא ועל הא. לא משהו מיוחד, שיחת חולין. מרסל מדבר, קצת מעבר ליותר מדי, על הבחור החדש שהוא מצא. מספר דברים על המראה ועל המקצוע, שום דבר על האישיות. אני שותק. מחייך. מסתכל מסביב. מסתכל עליהם. צוחקים לעצמם. אני מרגיש בחוץ. אבל לא איכפת לי. מה אני עושה כאן? אני שואל את עצמי. לפני כמה זמן אני ונאדין שברנו את הידידות ועברנו לחדר המיטות. זה היה טוב אבל נגמר. פשוט הפסיק. מאז אנחנו פחות בקשר. גם היא לא מדברת הרבה. היו לנו שיחות ארוכות בטלפון עם הרבה שתיקות. סתם להקשיב אחד לשני נושמים. זה היה מוזר לפעמים.
תום הגיע. חיוך גדול, מעיל מטיבט, בקבוק בירה. משיג ג'וינט משולחן ליד. מותר לעשן בתוך הפאב הזה, למרות השלט הגדול שמוצב באמצע ואומר שלא.
ישבנו, מגלגלים את השיחה, מגיעים לויכוח על ישראל. מרסל מבקש שנפסיק. הוא לא אוהב פוליטיקה. ממשיכים עוד קצת ומפסיקים. יושבים עוד קצת ומתקפלים.
השעה די מוקדמת. רק תחילת הערב. תום ואני הולכים לראות הופעת מחול של ידידה שלנו. זה מתרחש בבי"ס שלה בקינגס קרוס. כל מיני כיתות עושות כל מיני הופעות קטנות. ההופעה של הקבוצה של אסטל היה שיא הערב. באמת יפה. הפכו לריקוד את הציורים של טולוז לוטרק. אורות אדומים בסגנון מולן רוג' הציפו את האולם. לכל אחד היתה דמות מהציורים. דמות שהוא בחר לה שם, לבוש וצורת ריקוד מסויימת.
המשכנו לבאר של הבית ספר. יש מסיבה. יש דיג'יי. כוסות של ג'ק דניאלס וקולה רצות חופשי, בלי להרגיש זה כבר ארבע כוסות. 11 בלילה. מדברים. צוחקים. אסטל הצרפתיה, טינה ותום. בחור ספרדי בשם ג'ורדי קורע אותי מצחוק. הלנה, גם ספרדיה, מעלה מחשבות בראשי. רובם למדו ביחד בקולג', עכשיו הם כבר סיימו. מתכוננים ללכת. אח"כ יש עוד מסיבה - בלופט בדלסטון. עוד דרינק לפני ואז הולכים.
צריך לעבור בבית. תום הביא את המצלמה וצריך להחזיר. עוצרים לאכול. קונים קצת משקאות. עולים הביתה. אני מוציא את הבושמילס מהארון. מחלק כוסות לכולם. הם מגלגלים עוד ג'ויינט. כבר המסיבה נראית רחוקה יותר ויותר. פתאום מדסקסים את העניין עוד פעם. נזמין מונית. זה לא רחוק. אבל זה כבר לא אותו דבר. שותים עוד כוסית ונפרדים. לא נורא. מחר יש עוד מסיבה בבית בפינסברי פארק. לפני זה יש הופעה של להקה של חברים. תמיד יש מה לעשות. לילה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
