"Experience is what you get while looking for something else". Federico Fellini |
כינוי:
אופטימיוז (זהר) בן: 46 Skype:
zohar.ma 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2004
חבל על ה(ב)ריאות שלי
זהו.
החלטה נפלה בראשי.
אני בזאת מפסיק עם הסיגריות.
אני יודע. כבר שמעתם זאת אלפי פעמים. מכל מיני אנשים.
גם אני אמרתי זאת אלפי פעמים. אבל זהו. נמאס לי.
בכל פעם שאני מדליק סיגריה אני מצטער על זה. אני לא רוצה יותר לשאוף את זה.
אבל ההרגל. הו, ההרגל.
מה ניתן לעשות איתו?
זה כבר 18 שעות ללא סיגריה. זה מתקדם יפה. למרות שאני יכול לראות את עצמי משמין בקצב רצחני. במיוחד עם כל הכניסות החוזרות ונשנות למטבח.
גנבתי לשותפה את היוגורט, עשיתי ארוחת בוקר גדולה, 3 כוסות מיץ פטל
(דובדבנים וחמוציות), כוס מוקה ועדין מחפש מה עוד אפשר למצוא בתוך המקרר.
לא רוצה להשבר.
לא רוצה להשבר.
כבר עברו 10 שנים מאז שהתחלתי לעשן.
חשבון פשוט יגלה שעישנתי משהו כמו 70,000 סיגריות עד עכשיו.
אמנם הפסקתי פה ושם. אך תמיד חזרתי. עכשיו לא. או מקווה שלא. זהו.
הריאות שלי שחורות. הלב שלי בוכה.
הציפורניים והשיניים מצהיבות.
צריך לחזור אחורה.
למה בכלל התחלתי???
רציתי להיות קוּל. רציתי להיות מָ-גניב.
אמא תמיד אמרה לי שזה בגלל זה. אמרתי מה פתאום. אני בוחר לעשות את זה.
נכון בחרתי לעשות את זה. אבל לא כי רציתי.
זה לא היה הופך אותי לפחות טוב אם לא הייתי מעשן.
פשוט הייתי לא מעשן.
מעניין מה הייתי עושה בשמירות אם לא הייתי מעשן.
הרי זה עזר לי להשאר ער.
אבל מה זה משנה מה היה ואיך היה?
היום זה היום. ההווה זה עכשיו.
והגיע הזמן לשנות כיוון.
ללכת בדרך חדשה.
כאילו להתחיל מההתחלה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
