כינוי:
אופטימיוז (זהר) בן: 46 Skype:
zohar.ma 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2004
יש לה חבר
כן, כרגיל. למה שמשהו יהיה שונה דווקא עכשיו?
יוצאים לבירה, אחרי בית ספר. משוחחים. מדברים. זה כבר אחרי כמה שעות שאנחנו מדברים.
תערוכות סוף שנה של הקולג' מתחילות בקצב. היינו בתערוכה של הצלמים לעתיד (הפעם לא השתתפתי), חוץ מזה הלכנו גם לראות את האמנים העתידניים.
את האמת - לא משהו מיוחד. אמנם אלה שנה ראשונה ושניה, אבל לא היה שום דבר שתפס את תשומת ליבי.
חוץ מהבחורה, כמובן.
כבר רשמתי פה בפעם אחרת עליה. היא אחת הראשונות בקולג' שבאמת חשבתי שיש מצב חיובי איתה, ושהוא מגיע גם מהכיוון שלה.
והנה היום הכל הולך חלק. נפגשים בבוקר. בפגישה עם המרצה על הפרוייקט האחרון (גן עדן), אח"כ נפגשנו אחה"צ, בתערוכה הראשונה, של הצילומים. דיברנו, שתינו בירה, היא עישנה סיגריה.
המשכנו עם עוד שני אנשים לתערוכה השניה. בניין אחר, 10 דקות הליכה (מהולבורן לטוטנהאם קורט רואד). דיברנו, צפינו, ניתחנו. כן, כל הפלצפנות של סטודנטים לעיצוב בתערוכה של סטודנטים לאמנות. היה סבבה, איתה, התערוכה היתה, הממ, "מעניינת". האחרים פרשו בסוף. המשכנו לדבר, אח"כ עברנו לפאב בסוהו. ישבנו על בירה נוספת. נחמד, זורם, אין שתיקות מביכות (טוב או לא?). ואז פתאום, כשהיא מספרת לי על חופשתה האחרונה בניו יורק, היא מוסיפה שהיתה שם עם החבר. חבר? אני שואל את עצמי. זה בא מכיוון ממש לא צפוי.
לאט לאט התברר לי... כן, גם הוא דני (דנמרק). לא, הוא לא בלונדון. הוא סאונד-מן של להקה והוא מסתובב איתם בעולם בסיבוב הופעות. הם רק בתחילת הקשר - חצי שנה (??)
אה...
אז זה אמור להקל על העניינים?
מה אני אמור לעשות עכשיו? זורקת לי שקשה לה עם חבר כשהיא בתקופת לימודים (בגלל זה נוח לה עם חבר שמטייל בעולם).
בסוף נפרדנו לשלום. הערב ירד והתחיל להיות קר. היא גרה לא רחוק (Whitechapple) ואולי היא תצא הערב לאיזור שלי. החלפנו מספרי טלפון. היא אמרה שאם כן - היא תרים טלפון.
עכשיו, מה קורה? לאן זה הולך? האם יש סיכוי, או שזה בזבוז זמן?
ברגע שאומרים "חבר", העניין כבר מתחיל להיות מסובך.
אני לא מהטיפוסים שבוגדים איתם. אני מהטיפוסים שבוגדים בהם.
אז מה אני אמור לעשות עם זה? להמשיך כאילו לא איכפת לי? הרי אני לא מכיר אותו ואולי הוא בכלל לא קיים.
היא אפשר לדעת מה עובר לנשים בראש, ומה דרכי הפעולה שלהם גם ככה. זה כמו מלחמת גרילה.
כל הדרכים כשרות. כל המטרות פנויות.
תוספת א':
קיבלתי שתוזה לפנים.
Narcissus החליטה לרדת עלי חזק, והנה זה פה לפניכם:
"לך תזדיין במיוחד אתה אופטימיוז. אני לא רוצה לדבר איתך. לא בטלפון ולא במסנג'ר [אתה על איגנור]. אתה מגעיל, ולא מעניין, יהיר בצורה מחליאה, ואיכשהו שכנעת את עצמך שאני מחבבת אותך [שדרך אגב, זה רחוק מנכון]. ילדותי ומגעיל, חושב שאני כל כך מדהימה, חושב שאתה יודע משהו עלי עם או בלי תאריך לידה, חושב שאתה יודע משהו על העולם.
לך תדחוף את 'בידיוק רשמתי את זה' ו-'עכשיו אני אבלבל אותך' לחור ממנו יצאת.
[וואו, איזה התנסות חדשה. שחרור קיטור, אמיתי. לא שמה עליכם. אתם פה כי אני רוצה, אתם תלכו כשאני אגיד. ועכשיו אני אומרת]".
זו אמורה להיות הפעם האחרונה שהיא רושמת. עלו עליה, והיא נוטשת. אז היא ירדה שם על כולם... עם הקדשה מיוחד אלי...
שיהיה לך לבריאות, לוטם, שיהיה לך רק טוב ושהעולם יחייך אליך. אני שמחתי להכיר אותך.
(לקריאת הקטע).
תוספת ב':
את האמת, זאת פעם ראשונה שאומרים לי כאלה דברים. לפחות בפנים. וזה בכלל לא נעים.
לקחתי כמה נשימות עמוקות. חשבתי על להסתכל על זה בצורה אחרת. אבל בכל זאת - זה לא קל.
צמרמורת עוברת לי בכל הגוף וקר לי. אה, החימום לא עובד. אבל נראה לי שזה יותר עמוק מזה.
הסכיזופרניה מכה שנית - צד אחד כואב, ולצד שני כלל לא איכפת.
צד אחד בשוק, וצד שני אומר "תפסיק לעשות מזה כזה עניין".
טוב... שיהיה לכולנו לבריאות...
אבל זה מציק...
חוצמזה, סאבי (זה שמה של הבחורה מהחלק הראשון), שלחה לי טקסט שהיא לא יוצאת היום. שנפגש ביום שני, בבית ספר. זה לא נשמע לי כל כך טוב.
כנראה שהערב היום - לא כל כך בא במגמות חיוביות...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
