"Experience is what you get while looking for something else". Federico Fellini |
כינוי:
אופטימיוז (זהר) בן: 46 Skype:
zohar.ma 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2004
ממעשי בחופשה...
השבוע שהיה
חזרתי.
תרתי משמע.
אם לא תלת.
בסוף אכן יצאתי לחופשה לא מתוכננת. נסענו לסוף שבוע ארוך, השותף שלי, שתים מידידותיו (שהפכו להיות ידידותיי) ואני לבית הוריו של תום בקנטרי סייד – סומרסט. היה הזוי ביותר.
ישנו בבית שהם משפצים עכשיו, באמצע שום מקום. מוקף בירק: יערות, חורשות, דשאים. כל בעלי החיים האפשריים: ציפורים, פרות, כבשים, סוסים, חמורים, שועלים, כלבים, דביבונים. בלי שום רעש עירוני, חוץ מטרקטור פה ושם.
פלאשבקס מהודו עלו בכל רגע.
מזג אוויר משגע. שמש. ירח גדול מאיר בלילות.
אני לא יודע איך לתאר את הרוגע.
את השלווה. זה פשוט היה מיוחד.
חזרתי.
אכלתי בשר בלי לחשוב פעמיים: עופות, כבשים, דגים (רק בשר לבן ואדום אני לא מאשר לעצמי).
כשזה בא מהטבע, משוחט ידוע, שמקבל את הסחורה מהשכן, זה הרבה יותר הולם מאשר לקנות בסופר, עטוף בשקית ניילון.
חזרתי.
עישנתי סיגריות. עישנתי ג'ויינטים.
לא היה הרבה זמן בלי משהו מעלה עשן בסביבתינו… בין אם זה קטורת, או צינגלה באוויר. מדורה או מנגל.
וזה היה אחלה.
הכל היה אחלה.
לשותף שלי יש רובה אוויר. עשינו תחרויות קליעה.
עשינו חארקות עם ה- BMW והלאנד רובר בדרכים הריקות ובשטחים הירוקים.
יצאנו לשתות בירות בפאבים המקומיים...
וואלה... המון אלכוהול שתינו בימים האלה.
נסענו לגלסטונברי. עיר הוליסטית, מלאת חנויות של אבנים, קטורות, נרות וכו'.
עלינו לראש הגבעה הגדולה, שהיא בעצם אי באמצע העמק. בראש הגבעה יש מגדל עתיק. מכל רחבי העמק, העיניים מופנות תמיד למגדל הענקי שבראש הגבעה. רואים אותו מכל כיוון אפשרי.
שוחחנו על כל מיני דברים. על רעיונות לעתיד. על שותפויות אמנותיות.
כבר הרבה זמן שלא יצאתי לטיול מגבש שכזה.
אהבתי את החיבור שהיה שם.
אהבתי את העובדה שלכל אחד מאיתנו היה רקע שונה, אבל שנפגשנו בנסיבות דומות. אסטל מצרפת, הלנה מספרד, תום מאנגליה ואני מישראל, באנו ללמוד אמנות או עיצוב באותו קולג' (אמנם הם סיימו בשנה שעברה, ואני רק מתחיל...)
לא היו ריבים. לא היו ויכוחים. הכל היה רגוע. שנטי...
חזרנו אתמול בלילה.
שקטים במכונית בדרך חזרה. נהנים מהנוף. מהמוסיקה.
עצרנו בסטונהאדג'. לראות את האבנים הענקיות, שנמצאות שם כבר אלפי שנים, ומסמנות את היום הארוך ביותר. היום זה מוקף בגדר. כבר אי אפשר לבוא קרוב אליהם. אבל אפילו רק לראות אותם, מצד הדרך זה מחזה מיוחד. סיום הולם...
היום התחיל השבוע (אתמול היה יום חופש כללי)...
יש המון עבודה להשלים ולסיים.
עוד מעט סוף השנה. ביום חמישי יש להראות את הפורטפוליו, עם כל מה שעשיתי השנה.
נשאר רק תערוכת הגמר אחרי זה. וזהו. חופש גדול...
צריך לחשוב על תכנית לחופש. קיבלתי הזמנה לביקור בניו יורק. נראה – אולי זה אפילו יתממש.
אולי נחזור לעבוד שם לחופשת הקיץ...
חזרתי לישרא.
זאת לא היתה ממש חופשה. סתם הורדת פרופיל קלה.
לתת למוח קצת הפסקה, ואולי לחזור לכתוב כמו בהתחלה.... עכשיו שהחופש מתחיל אולי יהיה יותר זמן.
קצת יותר אנרגיות.
אין הרבה מה להוסיף, למרות שיש המון.
אבל העייפות... מהימים שעברו... הרי אחרי חופש כזה צריך כמה ימי מנוחה, והיום עבדתי כמו חמור על הפורטפוליו.
וזהו. לילה טוב. נעים להיות פה שוב.
נ.ב.
מזל טוב למלה על 40 אלף כניסות (!!!) ולזוג הנוצץ על שבירת הרבבה הראשונה.
בקרוב אצל נוי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
