"Experience is what you get while looking for something else". Federico Fellini |
כינוי:
אופטימיוז (זהר) בן: 46 Skype:
zohar.ma 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2004
אלנה
היא גורמת לי צמרמורת.
אני נמצא מולה. לידה. מאחוריה.
מסתכל עליה. רואה אותה עובדת.
רואה את התיק עבודות שלה.
אנחנו שותים רום וקולה. מדברים.
על אמנות. על צילומים.
אני מתאפק. זה לא הזמן.
היא צריכה ללכת עוד מעט.
אני לא מוצא את הזמן המתאים.
הלוואי והוא כבר יגיע.
מתי זה הזמן המתאים?
אני חושב יותר מדי.
אני מרגיש שיש זרם באוויר. מקווה שלא רק אני מרגיש אותו.
מקווה שהיא שותפה לזה.
חוזר ממנה עכשיו. הייתי אמור להשתמש באינטרנט המהיר אצלה בבית. בסוף זה לא עבד כמו שרציתי.
נשארתי שם. עוזר לה קצת לגבי הפרוייקט האחרון שלה.
כבר לא יודע מה לחשוב. האם זה רק בראש שלי או שזה קיים שם?
פוחד מלגשת. פוחד מלעשות.
בסוף היא תגיד לי שזה לא מתאים. שיש לה מישהו. שאני נחמד אבל...
שהיא רוצה אותי בתור ידיד.
יש מיליון דברים שהיא יכולה להגיד.
והם אומרים את אותו דבר. שמעתי אותם מיליון פעם.
אני טוב מדי.
אני יודע את זה כבר.
זה לא עוזר. אני לא משתנה. לפחות לא בכיוון הזה.
עם זה כבר השלמתי.
או יותר נכון, רוצה כבר להשלים.
חסר בי משהו, אמרתי בפוסט הקודם.
חסר בי את יצר הכיבוש.
יש בי את הרצון לכבוש, אבל חסר בי את היצר.
זה קצת מפריע, הייתי אומר.
זה קצת גורם לבעיות.
איך אני פותר אותן?
רוצה שזה יהיה קל. ולא יכול.
כבר יותר קל לוותר. ללכת למקום אחר.
לנסות גם שם. ללא הצלחה.
תבוא זאת שמתאימה, אני שומע.
אבל היא לא. אפילו לא לזמן קצר.
אולי למספר שעות, כל כמה חודשים.
אבל זה לא נחשב.
מחפש את הזמן המתאים. אולי הוא יבוא.
הרי צריך את התאורה הנכונה. את האווירה הנכונה.
אולי אפילו את המשקה הנכון. אפילו שתמיד כדאי שזה יהיה טבעי.
מחפש את הזמן המתאים.
אולי היא בכל זאת תהיה מעוניינת?
תקבל אותי כמו שאני.
בלי גינונים, בלי מאצ'ויזם.
אולי.
ואולי לא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
