לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"Experience is what you get while looking for something else". Federico Fellini

כינוי:  אופטימיוז (זהר)

בן: 46

Skype:  zohar.ma 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2004

ימים כתיקונם


ימי נעם וימי שרב, ימי לחות וימי גשם עברו עלינו כאן.
ימים עם אנשים מכל הסוגים, הגוונים, הגדלים והתרבויות עברו מולנו.
ימים של יציאות וימים של להשאר בבית בסבבה ולזפזפ בין 600 (ואולי יותר...) הערוצים שמראים את אותו דבר.
ימים של עבודה ורגליים עייפות.
ימים של חברים וכמה כיף לחיות.

הזמן מתקדם. אני כבר יותר משבועיים פה.
נכנסתי לרוטינה. עבודה כמעט כל יום. היום יום חופש.
לפעמים יוצאים, הולכים לאיזה באר.
עוד לא מתחיל לחסוך. הכסף יוצא כמעט באותו קצב כמו שהוא נכנס.
העבודה, נורמאלית במוזריותה.
אני נהנה להיות שם. אפילו שהמשמרות ארוכות, ולפעמים אף אחד לא נכנס.
אבל זאת חוויה.

להסתכל על זוג צעיר נכנס. אולי נכנסים בשביל הצחוק, אולי רוצים לנסות משהו חדש. אני מסתכל עליהם, מסתובבים בחנות, רואה אותם בוהים במוצרים (במיוחד ברוטטים). ואז לוקח ממדף ה"הדגמות" את אחד המוצרים שאני חושב שיתאים להם, ניגש ומראה להם את אותו ויברטור. הם בהתחלה נרתעים, אח"כ מחייכים, בסוף נוגעים, צוחקים... אז אני הולך, משאיר אותם עם המוצר... הם מתחרמנים ומתחילים להעלות בראש רעיונות.
ברוב המקרים אח"כ הם לוקחים אותו.
לפעמים הם רוצים לראות עוד דברים. לפעמים הם מחזיקים ידייים והולכים הביתה במהירות...

לפעמים נכנס גבר שרוצה משהו בשביל אישתו (-- בשביל עצמו??).

לפעמים נכנסות חבורה של בנות, בעיקר שחורות, צוחקות מכל דבר... וצחוק גדול ומתגלגל. אבל כמעט ולא קונות כלום.

לפעמים, ואת אלה אני הכי אוהב, נכנסת בחורה, שואלת איפה הארנב, אנחנו מראים לה, היא ישר לוקחת, משלמת ויוצאת. שתי דקות. זהו.


לבקשת תראזי, אספר איך זה התחיל:

לפני שנתיים בקיץ 2002 הגעתי לניו יורק. הגעתי מלונדון, אחרי הראיונות לקולג', אחרי הטיול הגדול למזרח. הייתי זקוק לעבדוה ומהר. התחלתי לעבוד במסעדה (ישראלית כמובן), בתור עוזר טבח. אני אוהב לבשל. אבל במסעדה הזאת זה לא הסתדר בכלל. זה היה פשוט רע. הרגשתי כאילו אני במטבח צבאי. כאילו ה"שף" זה הרס"ר. ממש לא הלך לי טוב. אחרי בערך 8 שעות, מתוך המשמרת בת 12 השעות, דיברתי עם הבוס. שנינו הסכמנו שזה לא ילך. התחלתי לדבר עם אחת הנמלצריות שם, והיא סיפרה לי שלפני העבודה במסעדה הזאת היא עבדה בחנות סקס, ושהיא יודעת שהם צריכים עובדים. היא התקשרה בשבילי, אני הגעתי למחרת וישר התחלתי לעבוד. למדתי והתחברתי והייתי מוכר טוב. אנשים נהנו מזה. פעם גם שאלו אותי אם עשיתי קורס בנושא לפני שהתחלתי לעבוד...

הקיץ הזה תכננתי את תכניותי לקיץ, כמו שכתוב בפוסטים הקודמים, ותוך כדי דיבורי עם פריצי, הוא סיפר לי שאחד החברים שלו מנהל חנות סקס, אחרת מאיפה שעבדתי בפעם הקודמת ושהוא יתן לי עבודה.
הגעתי והתחלתי לעבוד. קיבלתי אחלה משמרות והרבה מהם. כמו שרציתי. יש לי נסיון ואני שוב פעם, מוכר טוב.
לא הרבה השתנה במוצרי הסקס בשנתיים האחרונות. הדברים הכי חזקים שהיו לנו שם (הארנב, כדור הכסף) עדין הכי שווים. אז ה"ידע" שלי עדין תקף.

בקרוב יהיה פוסט עם הדגמות, הסברים וכל מה שאתם רוצים.
[פתוח לבקשות... אפשר בעילום שם].

נכתב על ידי אופטימיוז (זהר) , 26/7/2004 17:41   בקטגוריות סיפורי תפוחים  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



21,409
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , האופטימיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאופטימיוז (זהר) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אופטימיוז (זהר) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)