לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"Experience is what you get while looking for something else". Federico Fellini

כינוי:  אופטימיוז (זהר)

בן: 46

Skype:  zohar.ma 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

נבואת זעם


אני מבין שיש פושעים. אני מבין שיש רוצחים.
כלומר אני לא מבין אותם, אבל אני מבין שיש דברים בחיים שגרמו להם לעשות דברים שכאלה.
אני מבין שיש פושעים דתיים ואני מבין שיש רוצחים דתיים.
אנשים שהם דתיים אבל יש דברים בחיים שגרמו להם לעשות דברים שכאלה.

אבל מה שאני לא מבין זה פושעים ורוצחים בשם הדת:
אנשים שרוצחים ועושים מעשים שהם לא חוקיים רק כדי לשמור על האמונה האישית שלהם אפילו אם הפשע הזה נוגד את האמונה שלהם.
היום פורסם גזר הדין של דוקר חרדי שדקר שלושה הומואים במצעד הגאווה בירושלים והעונש שקיבל היה קשה ומוצדק.

בגזר הדין נאמר: "מעשיו לא באו מתוך אהבת האל אלא מתוך שנאת האדם. הם נבעו מתוך קנאות עיוורת, שאינה מסוגלת להבחין באחר. בשם אמונתו הדתית עצם הנאשם את עיניו ואטם את אוזניו בכל מה שקשור לכבודם ולגופם של אחרים, שדעתם אינה כדעתו, אורח חייהם אינו כאורח חייו והשקפת עולמם שונה".

זהו אמנם לא תיאורם של כל החרדים באשר הם, אבל אני באמת מקבל את התיאור הזה על הרבה מהם, אפילו אם הם לא רוצחים, ולו בזכות רבנים שמדירים את משמעות הכבוד ההדדי מהשיעורים שלהם.

איך יכול רב לאשר את הדברים האלה? לשלוח אדם אחר ומאמין לרצוח בדם קר? לעשות קללה על ליבו ועל ראשו של אדם רק בגלל שאינו מסכים עם דעתו?
אלה אנשים המחרחרים ריב ורוצים לראות רק את דעתם האישית רווחת. אלה אנשים שמקריבים קורבנות לאלוהים אחרים.
אלה אנשים המדברים בשם האמונה היהודית אך הם כבר לא חלק ממנה ועלינו להוקיע אותם.
מייד.
נכתב על ידי אופטימיוז (זהר) , 8/2/2006 13:35   בקטגוריות פרשת השבוע  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרשת השבוע: על אלוהים, אלילים וזמן ההווה



מה שמו של אלוהים?
האם זה אלוהים, כמו שכולם חושבים?
או האם זה ה'?
ואולי זה השם המלא שאסור להגיד בקול רם אבל אומר: "אהיה בהווה", כלומר: זה שעומד להתקיים עכשיו.
ואולי 'אהיה' שמו, ככתוב, "אהיה אשר אהיה", כפי שאמר למשה רבינו בשמות ג'.

סוגיה זו מעניינת אותי בייחוד כשכביכול אסור לפנות אליו בשמו, ובהדגש לאלו הקוראים לו 'אלוקים'.

בעשרת הדיברות כתוב "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני. לא תעשה לך פסל וכל תמונה..." (שמות כ').
ממשפט זה ומפעמים אחרות בהם מופיע המילה 'אלוהים' המופנית כלפי אלוהים אחרים, נתפס שאלוהים זאת מילה כללית לכל אל שהיה קיים לפני ואחרי בואו של אלוהים. כלומר לכלל ה'אלוהים' שהיו אז קראו כך, בתור שם כללי, כמו שלנו קוראים 'יהודים'.
בשלב מאוחר יותר כנראה שדרגו את מילת הקריאה מ'אלוהים אחרים' ל'אלים' ו'אלילים', והפכו את המילה הכללית 'אלוהים' למילה ספציפית שמדברת על האלוהים המוכר לנו כל כך.
אז האם זה אומר שניתן לקרוא לאלוהים בשמו או שלא?

הרחבה מאוחרת: מצחיק אותי שביהדות ארה"ב, שיפרו את חוסר אמירת שמו של אלוהים אל המילה הכתובה באנגלית. היהודים הגלותיים יכתבו G-D, במקום המילה הרגילה God, כדי להראות בדרך זו או אחרת את המנעותם מאמירתה וכתיבתה של המילה המפורשת.

"I think therefore I am"
בעברית לא ניתן להגיד את המשפט הידוע "אני חושב משמע אני קיים" בצורתו המקורית האמיתית.
הסיבה העיקרית היא שאסרו עלינו להגיד בקול את שמו הפרטי הרשמי של אלוהים. התרגום המפורסם לוקה בחסר, כי המשפט המקורי היה צריך להכיל את המילה exist כדי שהתרגום הזה יעבוד בכיוון ההפוך.

I am זהו מושג שלא קיים בעברית. ע"פ המתרגם דורי מנור הטוען שהתרגום הנ"ל "מעגל פינות, המחמיץ לחלוטין, את רוחו של דקארט", אין בעברית נטיית הווה של הפועל "להיות".

לדעתי, הדרך היחידה להגיע אליו היא להשתמש בהטיית הפועל האסור י.ה.ו.ה., משהו שכבר התרגלנו שלא להשתמש בו, ואנחנו כמעט ולא מסוגלים לתפוס את השימוש שלו בתוך השפה העברית.

הרחבה מאוחרת: במובן הסמנטי, הפועל 'קיים' הוא לא מה שהתכוון אליו דקארט. כלל לא מדובר בעובדה שהאדם נמצא בעולם במובן הפיזי, כמו שעולה מההרגשה של המילה, או כמו שאני הבנתי בתור ילד. אלא מדובר במובן הרוחני.
המשפט המקורי גורם לי להבין שאני חי (אם להביא את המונח "חי וקיים").

פתרונות אחרים שדורי מנור מציע הם "אני חושב ולפיכך יש בי ממש", או "אני חושב ועל כן אני הווה".

אני מקבל את ההצעה השניה יותר, אף שזה סותר את הבנותיי מהבודהיזם, שטוען, כשאני חושב אני נמצא בעבר או בעתיד, וכלל לא נמצא ברגע הזה, בהווה. ועל כן, טוענים המוארים, עלינו להפסיק לחשוב, ולהתחיל לחיות, את ההווה. במידה מסויימת הם סותרים את ההבנות היהודיות-רבניות, שטוענות שעלינו לנתח כל מושג וכל דבר, וכנראה שמכך אפשר להבין למה אנחנו חיים בעבר (ימי האבות, חורבן הבתים) ובעתיד (בית שלישי, גאולת ישראל ובואו של המשיח).

הרעיון לחלק הראשון עלה בראשי מעיון בספר "אלוהים: ביוגרפיה" מאת ג'ק מיילס (הוצאת הספריה החדשה, 1997). הרעיון לחלק השני בא מהערת המתרגם לספר "הגיונות" מאת רנה דקארט (הוצאת ידיעות אחרונות, 2001).

בפעם הבאה: על מהות היותינו עם סגולה ולמה אלוהים הוא מדען אמפיריסט.

נכתב על ידי אופטימיוז (זהר) , 14/8/2005 18:49   בקטגוריות פרשת השבוע  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



21,409
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , האופטימיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאופטימיוז (זהר) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אופטימיוז (זהר) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)