כינוי:
אופטימיוז (זהר) בן: 46 Skype:
zohar.ma 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הבית וחורבנו
שלא כימי צום ותענית אחרים, ט' באב אינו נושא אופי דתי גרידא. הקינה עזת הביטוי, הנפתחת במלים "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם", זרועה צלקות טרגיות, תוצאות של אירוע היסטורי אמיתי. אירוע זה נוגע לכל יהודי, אך בראש ובראשונה לאזרחי מדינת היהודים. ט' באב התשס"ה מפיח בטקסט העתיק רוח חדשה.
מקץ 2000 שנות גלות, שבהן אמרו היהודים נואש מהריבונות המדינית, עשתה הציונות מעשה נועז. קבוצה קטנה מרדה בסדר הגלותי ושאפה להקים מחדש בית לאומי לעם היהודי. שואת יהודי אירופה, שניחתה בשעה שהוויכוח על הלגיטימיות של המעשה המדיני עדיין התנהל, הפכה את הקמת המדינה לעובדה. אומות העולם קידמו בברכה את מדינת ישראל, קיבלו את הצדקתה המוסרית והכירו בריבונותה.
עתה, פחות משישים שנה לאחר שהציבור הקטן שפרץ בריקודי שמחה בעקבות ההצבעה באו"ם ומיד אחר כך יצא למלחמה על קיומו זכה בפיסת אדמה, חוזרת המדינה הצעירה אל עקבי האירוע ההיסטורי שהכריע את גורלה: חורבן הבית השני לא היה רק הרס בית המקדש. הוא היה הרס הבית הלאומי. החורבן נעשה אמנם בידי זרים, אלא שאחראים לו - לא במעט - קנאים עיוורים, חדורי מגלומניה כוחנית, שהתיימרו להוביל את המדינה היהודית הזעירה בדרכם העיקשת, הפנו עורף למציאות המדינית ודיברו רק בשם עיקרון אחד. הדת, כפי שהם פירשו את מצוותיה.
קנאותם של מחריבי הבית צמחה בערוגות הפונדמנטליסטיות של ההייררכיה הדתית, המתהדרת בכוחה הנצחי בשם אל קנא, נאטמת לעולם ומסרבת בתוקף לכל פשרה. במאבק על דמותה וקיומה של מדינת היהודים ההיא, ניצחו הקנאים את אנשי השלום. הם בחרו בהתאבדות, טבח וגלות וחרצו את גורל העם כולו. למרבה החרדה, ניצבת מדינת היהודים השלישית לפני אתגר שצומח ממקורות השראה דומים.
המקום זהה, ודומים יחסי הכוחות בין המדינה לאומות העולם. אפשר שוב לזהות גם ריבונות שבירה של מדינה הנאבקת על קיומה.והנה, ממש כמו אז, קמה קבוצה מגלומנית, עיקשת וחסרת אחריות של רבנים קנאים, בועטת ברגל גסה בריבונות המדינה ובסיכוי לחיים של שפיות ושוויון במשפחת העמים ומאיימת להחריב את הבית אם לא תתקבל דרכה.
לכאורה, ישראל מתמודדת עם דילמה דומה לזו של הדמוקרטיות המערביות, המתנערות עתה ומגרשות מתחומן רועים רוחניים קיצוניים המאיימים על ריבונותן. אלא שאלה, נוצריות או חילוניות, נאבקות באיסלאם, ואילו ישראל מנסה לפלס את דרכה בעולם כשמבית מאיימים עליה שוב מנהיגי הקנאים של היהדות, שורש הלאום שממנו היא עצמה צמחה. ט' באב השנה הוא, איפוא, יום של חשבון נפש מעמיק. לנוכח הלקח ההיסטורי העולה ממנו, חייבת מדינת היהודים לגשת בנחישות יתר למאבק העומד לפניה. למען ריבונותה, וכדי שלא ייחרב עליה גם בפעם הזאת ביתה.
מאמר המערכת של עיתון הארץ, היום.
| |
חלום כהה
/ אסף אמדורסקי
תמיד ימצאו אותנו זרוקים על המדרכה
ימים שנשרו מאתנו יוצגו לראווה בעתונים
כותרות מהדהדות והלב נשבר
משהו בפנים כבר מת לפני שנים
והרעש בראש לא מפסיקים לנשום
הרבה רגשות אשם, הרבה ייסורי מצפון
ובור של ריקנות
רגל אחת סוחטת את הגז
עיניים שקועות עמוק בתוך חלום כהה
לא יכולה להפסיק
בעתונים כותרות מהדהדות והלב נשבר
והכל נשאר חיוור כמו תמיד
יש לי חופש יש לי מטרה
לא צריך לנסוע חזרה
יש עוד טעם אפשר למצוא פינה
תן לי סוף או שתמצא לי התחלה
ענבל פרלמוטר: "יש דברים שהם קיימים בפנים ואנחנו כאילו לא מודעים אליהם. כולנו ציניים כל הזמן כל כך הרבה וקהי חושים ופותחים עיתון ואומרים "נו, עוד אסון". אבל זה לא ככה. חבל ש...שהגענו לכזה, כזה מצב נוראי בשביל להתעורר ולראות את זה. אני יודעת שאני התעוררתי, אני התעוררתי באיזשהי צורה".
| |
אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו / אפריים סידון
רחוק רחוק מעבר להר בכפר קאקארוזו ליד הנהר,
בבית לבן עם עצים ופרחים חיו מזמן מזמן שני אחים.
שני אחים, וכדי שנבדיל ונזכור- אוזו קוראים לאח הבכור
ושם השני לאוזו חרוז הוא, כי לאח הצעיר קראו ההורים מוזו.
אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו.
ואחרי שתיארנו את שני האחים (אפילו אותו תיאור קצת חפוז הוא) סוף סוף בסיפור אנו פותחים.
שניהם אהבו מאוד איש את אחיו, מעולם לא ידעו מהם רוגז וריב.
והייתה שם קירבה גדולה במיוחד, כאילו השניים היו איש אחד.
לדוגמא: האחד מרגיש רע, השני מתעלף.
ואפילו אומרים ששניהם תוך שנה היו נוחרים באותה מנגינה.
חאררר..פוך..חאר... חארר...פוך...חאר...
מוזו, אולי לא תמשוך את הכר?
חאררר..פוך..חאר... חארר...פוך...חאר...
ואז היה מתעורר כל הכפר..
בקיצור, לאן שתפנו יגידו כולם, ידידים ושכנים,
שאוזו ומוזו מכפר קאקארוזו היו ממש זוג יונים.
ואז יום אחד, יום גשום, קר ולח, הם ישבו אח מול אח, מול האח.
האש פיזזה לה באח הבוער ולפתע ויכוח סוער התעורר.
ויכוח קשה, רציני, מתלהב- איך רגליים ראוי וצריך לשלב.
כשאיש או אישה למולם מתיישבים על כסא או כורסא ואפשר על ספסל
ורגל על רגל הם אז משלבים - איזו רגל מעל ואיזו מתחת?!?
אוזו צעק והודיע בקול: "ימין היא למטה, למעלה השמאל!"
ומוזו רתח: "אתה לא מבין? רגל שמאל היא למטה, למעלה ימין!"
"טיפש!" צעק אוזו, וחמתו מתלקחת, רגל שמאל היא למעלה-וימין היא מתחת".
"ואתה" ענה מוזו, "אידיוט כמו בלטה. רגל שמאל שתדע, תמיד היא למטה.
"אתה מטומטם"
"ואתה סתם עקשן"
"אתה לא חכם"
"ואתה כן טיפש".
"תסתום את הפה אחרת תחטוף"
"אל תאיים גם לי יש אגרוף"
"כן?", "בהחלט!"
"תנסה רק לתת..-"הנה!"
רחוק רחוק מעבר לנהר מן הריב כבר שבוע עבר וחלף, ובבית האחים מחזה קצת מוזר.
כלומר, אוזו ומוזו עומדים ובונים באמצע הבית חומת אבנים.
חומה של ממש, קירות של בטון, חוצה אמבטיה, מטבח וסלון, וגם מתמשכת לתוך החצר-והשניים בונים בלי מילה לדבר.
שותקים, זועמים, עוד מלט שמים, עוד שורת לבנים, עוד ועוד אבנים.
ואחרי, בערך, שנה ומחצה חומה גבוהה בין שניהם חצצה.
כל אחד נסגר בחומה מסביב, מעתה לא יראו הם גם איש את אחיו.
חלפו השנים, חלפו ועברו, אוזו ומוזו שניהם התבגרו.
אוזו הביא לו אישה מן העיר ובן, יאסו, נולד לזוג הצעיר.
אך כל עת שאשתו הייתה לתומה לשאול מדוע הוקמה החומה, אוזו שלא זכר עוד עכשיו בעצם למה עם מוזו הוא רב.
היה אז מסביר בקול רציני, כי האיש הגר בצד השני הוא רשע מרשע, אכזר וצמא דם,
בקיצור-חיה בצורת בן אדם, ואותה חומה נועדה להגן על משפחתם מפני השכן.
"ואבוי לך", סיים את דבריו לאמור, אם לצד השני תנסי לעבור!"
והיא לא נסתה, כי איזו אישה תרצה ליפול בידיו של רשע?
ומוזו?
גם מוזו הביא אישה מרחוק, ומיד נולד גמבו, זה שם התינוק.
ומובן שאשתו אישה חכמה, שאלה שאלות בעניין החומה.
"החומה נבנתה.." פתח מוזו כך, "מפני ש..מפני..." אך גם הוא כבר שכח.
אבל להסביר צריך, ולכן התחיל לתאר כמה רע השכן.
"האיש שגר מאחורי החומה, הוא חיה דו-רגלית, נוראה, איומה, רוצח, פושע, שודד וגנב. ואבוי לו למי שיפול לידיו."
"אם כך"ף אמרה האישה בחשש, "אני לכיוון החומה לא אגש".
אוזו ומוזו מזמן בקברים, אבל בני-בני-בני-בני בני- בניהם מספרים.
סבא לאב, אב לאם, אם לבת, ובת לבן, כמה נורא ומפחיד השכן שנגדו הוקמה החומה החוצצת-אויב שהפך מאדם למפלצת.
רחוק רחוק מעבר להר בכפר קאקארוזו שליד הנהר, טייל יום אחד ילד קט ושבב, אוזו שמו,
על שם הסב של הסב של הסב, של הסב, של הסב שכולנו זוכרים את כל מעשיו.
ואוזו הקט טייל לאיטו ליד החומה שחצתה את ביתו וחשב לעצמו:
"באמת מעניין איך נראת המפלצת בצד השכן. מה גובהה למשל: וגודל שיניה?
והאם נדלקת אש בעיניה? ומתי היא שיניים בטרף נועצת? איך הייתי רוצה להביט במפלצת!
אולי, רק אציץ בה מעל החומה? אבל היא טורפת, כך אמא איימה.
אז רק אטפס ודקה אסתכל- ואם בדקה היא עלי תתנפל? אז אולי לא דקה רק עשר שניות? לפני שאמא תשוב מקניות.
כדאי? לא כדאי! לא כדאי?
כדאי!שהרי אם לא עכשיו אימתי?
ואוזו הקט הסתכל מסביב, אמו לא הייתה שם וגם לא אביו.
אל הצד השני אז הציץ בגנבה- שום מפלצת הוא לא ראה בסביבה.
"ואולי" הוא חשב, מאמץ את עיניו: "המפלצת פשוט עושה לי מארב? מתחבאת ומצפה שלא אשים לב- ואז בזחילה אלי תתקרב?
צריך להשגיח סביב בקפידה, אבל מה זה...? מה רץ שם?
הרי זו...ילדה!
כן, ילדה בגילו בחצר מתרוצצת, כאילו לא הייתה שם מפלצת.
"זהירות", קורא אוזו.חיוור הוא כולו, "תברחי", הוא צועק לילדה ממולו.
הילדה נעצרה-"למה לברוח?" ואוזו נפחד ממשיך עוד לצרוח: "תברחי לפני שיהיה מאוחר!" יש פה מפלצת, כך אבא אמר.
מפלצת גדולה עם שיניים חדות, שבולעת בלי בעיות ילדות!"
"מפלצת גדולה?", תמהה הילדה?
"כן, עם ארס נחש וזנב מכוער, שזוללת ללא היסוסים כל דבר.
טפסי מעל החומה - תני לי יד, נברח לצד השני ומייד."
"לשם?", אמרה הילדה, "לא אני!" אני לא עוברת לצד השני, הצד השני הוא נורא מסוכן, אני לא מוכנה ללכת מכאן.
"השתגעת?" נחרד אוזו , או שאת מתלוצצת, ואם היא תגיע לכאן המפלצת?"
רחוק רחוק מעבר להר בכפר קאקארוזו ליד הנהר,
לבית קטן לבן ובהיר נכנס לא מזמן לגור זוג צעיר.
מי הזוג? רוצים עוד פרטים?
בבקשה.
מוזה קוראים לאישה,
ולכן לא קשה לנחש כמובן,
ש...ש...ש...כן,
אוזו הוא שם החתן.
- - - -
(את זה כבר שנים שאני מחפש
סוף סוף מצאתי ואני מתרגש
איזה סיפור טוב ומיוחד
להסביר על מצב לאומי מחד
ומצד שני - מצב מדיני
שהוא כמעט ובטוח - בלתי אפשרי)
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
