ברוכים הבאים

אני פותח חלון, אולי כדי לתת למעט אויר להיכנס

אולי כדי לתת למעט עשן לצאת לחופשי.

אני תוהה לעצמי, כמה כאב יש בכתיבה, משחק אם

המחשבה זמן מה בראשי ומצטחק.

מהחלון של החדר שלי אפשר לראות את הבניין

עליו פעם חלמתי, באהבה ביליתי נגמרת מסביב לשדות

של עשב כחלחל וניאוני.

מצחיק לראות את בבואת החלום שלך מהחלון.

לפעמים אני עוצר רגע ותוהה, מי אני, מי הייתי מי אותו

בן אדם, מה נשאר בעצם ממנו.

ומדליק סיגריה, חושב על מרלברו וחורף.

עידן חדש נפתח, ואני שוב לא שמתי לב, אבל לא נורא

הדבקתי את הפער, העתיד הכליל אותי בתוכניותיו ואני מודה

לו על זה.

לפעמים אני חולם שאני יודע לעוף, עף כמו ציפור מעל הים.

ואז אני תוהה אם לפעמים גם ציפורים חולמות שהן לובשות

חליפות או שמלות והולכות למשרד ונוסעות במכוניות, אז

אם הייתי קוסם אז הייתי קוסם של רחוב, אוסף מראות שבורים

של אנשים וריחות שכוחים וצלילים יפים שאף אחד לא רוצה לזכור,

הייתי אוסף אותם ברחוב מול כובע מרופט וכשמטבע היה מצלצל

הייתי אוגד את החושים ויוצר משאלה, ואת המשאלה הייתי נותן

לבן אדם ששם את המטבע, והיא הייתה מתגשמת.

סגרתי את החלון, במערכת מתנגן סיפור על מלכת השלג

"זהירות איילים שלי! אל תתנגשו במגדל הכנסייה, צפונה! לפינלנד!

מגיע לך... מגיע לך!"

יש לי את הלבד שלי.

יש לי סיגריות לייט ואייריש קרים שהכנתי לבד

תקוות חלומות, צלילים וריחות שבלב שלי בשקט

מתגבשים למשאלה.

אני לוחש אותה בדממה לקרני החשמל המתנגשות בשמשה

הן נושאות אותה החוצה, לים, או לצפון הרחוק

אולי המשאלה תפגוש מישהו בדרך

אולי הוא ידע איך להגשים אותה.