לפעמים אני עושה טעויות, וכשזה קורה, אני מודה בזה. אף פעם לא הייתה לי בעיה לעשות את זה.
יכול להיות שהייתי מגעילה כששפטתי אותה ככה, בהחלט יכול להיות, אבל אם יש דבר אחד שאני לא סובלת, זה אנשים שפתאום שמים לב אליהם אז הם מרגישים חשובים ומתעלמים מהחברים הישנים שלהם, כאילו שהם לא טובים מספיק בשבילם.
אני מתמרדת כשאני רואה את זה קורה, ובייחוד כשזה קורה לי, אבל שיאשימו אותי בזה?! זה הגבול שלי.
בחיים לא התנשאתי מעל מישהו, אין לי על מי בכלל, מסיבה מאוד פשוטה- אני לא מדברת בבי"ס. אז עכשיו בוא נראה מי החוכמולוג שיגיד לי שאני מתנשאת.
והסיבה שאני לא מדברת בבי"ס? לא כי אני מתנשאת או חושבת שהאנשים שנמצאים איתי בכיתה נחותים ממני, אלא כי פשוט אין לי על מה לדבר איתם. הם לא מבינים אותי ולא יבינו. התדמית שלי בעיניהם זו הבחורה שיושבת בכיתה וקוראת ספר, והאמת, אין לי שום בעיה עם זה. שיחיו הם את חייהם ואני אחיה את שלי. בזמן שהדור ה"קודם" אומר שהדור הצעיר מתנוון, נמצאים מתחת לאפים שלהם אנשים בגילי שכן קוראים, ואפילו די הרבה. אז הם בולטים פחות, אז מה? זה לא אומר שהם לא נמצאים.
יודעים משהו? הפעם אני כן אהיה כלבה מתנשאת.
כל השכבה שלי על הזין שלי. כל המפגרים האלו שחושבים שאני לא שווה. כל אלו שמתייחסים אליי כמו אל אוויר. על הזין שלי.
חושבים שאני נחותה? חכו תראו מה יקרה לכם אחרי הצבא, כשאת כל הזמן שהיה לכם ללמוד ביזבזתם על שטויות.