| |
עניינימים
לראות את התמונה הקטנה |
 כינוי:
בת: 54 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
| 10/2008
אדם נכנס לחדר
"אתה יודע, לפעמים יש לי תחושה שאנחנו רק אוסף של הרגלים", אמרה. "המחוות שאנחנו חוזרים עליהן שוב ושוב, הן רק הצורך שלנו שיזהו אותנו". עיניה היו מקובעות על הטלוויזיה, כאילו היא קוראת כתוביות. "אני מתכוונת שבלעדיהן נהיה בלתי ניתנים לזיהוי. היינו צריכים להמציא את עצמנו מחדש מדי דקה". קולה היה רך, וסמסון חש שהיא לא מדברת אליו, אלא אל האיש בתצלומים.
היא נשפה ושמטה את הסיגריה לתוך כוס, שם היא רחשה, וכשקמה לצחצח שיניים היא התכופפה אליו, קרובה ומתנשמת כמו מועדון לילה, ונישקה את צווארו... הנשיקה נשארה שם ללא מקום ללכת אליו, ללא מאגר תחושתי שיוכל לספוג אותה לתייק אותה כאקט נפוץ של אינטימיות, שכבר התקבל אלף פעמים. הוא ידע מה אנה שואלת: אם אפשר לאהוב מישהו ללא הרגלים.
("אדם נכנס לחדר"/ניקול קראוס, עמ' 46)
לאחרונה יצא בעברית הספר הזה של ניקול קראוס, שבעצם הקדים את "תולדות האהבה" הנפלא שלה. הספר עוסק בגבר בן 36 שאיבד את כל זכרונותיו אחרי גיל 12. טרם סיימתי אותו (אני בערך בחצי), אבל הקטע המצוטט משך את תשומת לבי.
גיבור הספר, סמסון גרין, קיבל כעובדה את זה שהוא נשוי, למרות שלא היה לו מושג מי זאת האנה הזאת שאומרת שהיא אשתו ומה יש ביניהם. זה כמובן יצר פער בלתי נסבל, כי היא כמובן יודעת טוב מאוד מי הוא ולמה הם ביחד, אבל העניין הזה של אנשים ללא הרגלים ידועים, שהוא די טרגי פה, הוא בדיוק כל מה שיפה בהכרות עם אנשים חדשים. כי הרי גם כשאנחנו מכירים אנשים חדשים אנחנו לא יודעים עליהם כמעט כלום וצריכים להתחיל ללקט מידע על אודותם, לבנות זכרונות חדשים ולכוונן את ההרגלים שלנו אליהם. וגם להיפך. לפעמים מדובר בתהליך מאכזב, כשאתם מגלים בצד השני דברים שלא מוצאים חן בעיניכם, אבל כשזה כן מצליח, והגילויים החדשים משתלבים עם ההרגלים הישנים שלכם, זה הכי כיף בעולם.
ותרגיל חשיבתי לסיום: אם הייתם מאבדים את הזכרון (לא את הידע שלכם על העולם, רק זכרון לגבי כל מי שהכרתם), האם הייתם נהיים שוב חברים של כל מי שנחשב לחבר שלכם כיום? האם אתם עדיין זוכרים מה חיבר ביניכם והאם המשהו הזה עדיין קיים?
שיהיו "אחרי החגים" נעימים וקלים לכולם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
