אחד מהתחביבים שלי בשנים האחרונות הוא לאשרר את דעותיי וטעמי לגבי מאכלים ממאכלים שונים. כלומר לבדוק האם מאכלים שאוטומטית מקוטלגים אצלי כ"איכס" וכ"אני לא מתכוונת לגעת בזה בחיים" אכן ראויים לנידוי שגזרתי עליהם, או שמדובר רק בטעם ילדותי שהתחלף או אפילו החלטה שאין לה שום דבר ועניין עם טעמו של אותו אוכל.
למשל חצילים. במשך שנים סירבתי לאכול חצילים. אין לי ממש מושג למה. זה לא שטעמתי והחלטתי שלא טעים. פשוט החלטתי בשלב מסוים בילדותי שאין לי שום כוונה לגעת בירק הזה (אולי בגלל המקרה הדוחה של סלט חצילים. לכו תדעו). בכל אופן, לפני חמש שנים וחצי החלטתי להיות אמיצה ולטעום לראשונה חצילים, ומאז זה הפך לאחד הדברים האהובים עליי.
או למשל סלק. גם סלק סירבתי לאכול במשך הרבה זמן וגם כאן לא ברורה לי הסיבה, אבל בעקבות האבחון שיש לי כולסטרול גבוה ובעקבות המעבר למזון (יותר) בריא וההכרה בחשיבות הגיוון באוכל, טעמתי לראשונה סלק, הופתעתי לגלות שטעמו מזכיר תירס גמדי (כלומר לא טעם הסלק הבסיסי, אלא סלט הסלק שהיווה את הסלק הראשון שאכלתי) ואימצתי אותו בחום לרשימת המזונות האהובים עליי.
לאחרונה החלטתי גם לבדוק האם יש צדק בשנאת האניס שלי וטעמתי איזשהו קוקטייל על בסיס אניס. לא היה נורא, אפילו נחמד, אבל במקרה הזה אני לא חושבת שאוכל אי פעם להתגבר על הריח.
והפרויקט הבא שלי הוא תרנגול הודו. המקרה של ההודו מעט שונה, כי זה לא שאני שונאת הודו. פשוט עוד לא קרה שטעמתי הודו שממש ממש היה לי טעים. גיגול "חזה הודו" העלה את המתכון הבא, אלא שהוא כולל משיחת ההודו בתערובת של מיונז וחרדל, ואין שום סיכוי שאעשה את זה (יום יבוא, בעוד כך וכך שנים, ואבדוק האם אני שונאת חרדל בצדק, אבל זה יקח עוד קצת זמן, ובכל מקרה החרם שלי על מיונז הוא כבר לתמיד).
ושאלותיי הן: האם יש לכם מתכון מעלף לציפור המכוערת הזאת? האם יש לכם רעיון לממרח שיחליף את החרדל והמיונז?
וכמובן שאתם מוזמנים לשתף בסיפורים על מאכלים שפעם שנאתם ואחר כך כבר לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: