עניינימים

 זה לא שלא צפיתי בעונה הראשונה של "הישרדות" וב"אח הגדול" מתוך איזושהי אידאולוגיה נחרצת לגבי תוכניות ריאליטי. זה פשוט שאין לי זמן ואיכשהו קרה שלמרות תוכניותיי לצפות ולהתמכר, זה לא יצא. גם היום, למשל, אני בהחלט מתכוונת להתיישב (לשכב למעשה, כי יש טלוויזיה בחדר השינה) מול התוכנית הראשונה של "הישרדות: איי הפנינה", אלא שבהתחשב בעובדה שהייתי ערה בערך משתיים וחצי עד ארבע וחצי, סביר להניח שאירדם אחרי עשר דקות. ביום שישי כבר יש לי תוכניות לזמן השידור ואחר כך סביר שכבר אאבד עניין.

 אתמול ראיתי בקניון ילדה כבת 4 (אני לא מבינה בילדים. העד השני לאירוע מוזמן לתקן אותי) עומדת לבד ובוכה. שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה לי שהיא איבדה את אמא שלה. בעבר כבר דמיינתי סיטואציה כזאת, אבל בניגוד לדמיונות הגבורה שלי, לא ממש ידעתי מה לעשות, אז מסרתי אותה לידיו של השומר וביקשתי שיקרא למישהו בקשר ושיטפלו בזה.

 "סיפורים לפני השינה" הוא סרט ממש מתוק. הוא אמנם לא סרט לאנשים מבוגרים (אלא אם כן אתם מבוגרים שחושבים כמו בני 12 לכל היותר), אבל הורים שמחפשים לאן לקחת את הילדים בחופש חנוכה בהחלט יכולים ללכת אליו (בתנאי שהילדים ראו כבר את "בולט"). מה שכן, זה סרט באנגלית עם תרגום, אז הוא לא מיועד (גם תוכנית) לילדים ממש קטנים.

 ואיזה כיף זה גשם, אה? אמנם לא נעים להיות בחוץ, אבל התכרבלות כשבחוץ יש גשם היא כיפית במיוחד.