עניינימים

אוטוטו אני מסיימת חודש של שימוש ברב-קו, ויש לי כמה מסקנות. קודם כל, אם אתם נוסעים רק בדן וטוענים את הרב-קו שלכם בחופשי חודשי, אז כמעט אין בעיה. כלומר אלא אם כן המכשיר של הנהג מראה משום מה שהוא נמצא בתחנה שמחוץ לטווח החופשי חודשי שלכם, ואז הנהג יגיד לכם שהוא מצטער, אבל אין לכם כלום על הכרטיס (זה נפתר על ידי זה שהראיתי לו את הקבלה שמוכיחה שהכרטיס שלי טעון בחופשי-חודשי. נהג אחר היה עלול להיות סבלני פחות).

הצרות הגדולות יותר מתחילות כשנוסעים גם באוטובוסים של חברת קווים וכשיוצאים מתחומי הגבולות של החופשי-חודשי. בנוסף לחופשי-חודשי, יש אפשרות לטעון את הכרטיס בסכום כסף כלשהו (30, 50 או 100). מקבלים על זה מייד 25 אחוז הנחה (כלומר אם טענתם ב-30 שקל, הסכום שיירשם בכרטיס הוא 37.5) וזה למיטב הבנתי אמור להחליף את הכרטיסיות. הבעיה היא שכרגע אם טענתם סכום כסף באוטובוס של קווים, תוכלו להשתמש בו רק בקווים. המכשיר באוטובוסים של דן לא יזהה אותו. ולהפך.

בעייה נוספת היא כשצריך לנסוע בקו 68 מדרך פ"ת לקרית אונו (דוגמה היפותטית). קודם כל, המכשירים באוטובוסים של קווים מפגרים יותר מאשר באלה של דן. אין להם נורית חיווי ובכלל צריך להגיד לנהג מה יש לכם על הכרטיס, ורק אז הוא מקיש איפשהו וזה מסתדר. במקרה של הדוגמה לעיל צריך להוסיף עוד 4.7 שקלים על ההפרש שבין בר-אילן לקריית אונו, אלא שהמכונה לא ממש מסתדרת עם זה כל עוד אתם כן בטווח של החופשי החודשי, והכי פשוט, כמו שהסביר לי נהג אחד, זה להעביר את הכרטיס שוב כשמגיעים לבר אילן.

בקיצור, בינתיים מדובר בכאב ראש קטן.

ובמסגרת פינתנו ההנאות הקטנות והפשוטות בחיים, היום נדון בשמש באוזן. לא באוזון, באוזן. בימים כאלה שהם עדיין מעט קרירים בבוקר והשמש לא ממש מחממת, אלא אם כן היא מכוונת לכם בול לאוזן, ואז מדובר באושר בהתגלמותו.