עניינימים

מתישהו ב-2006 כנראה (או אולי 2005? לא זוכרת) קניתי הליכון אחרי שהתייאשתי ממנויים לא מנוצלים למכוני כושר. ככה, חשבתי לעצמי, אוכל לצעוד מול הטלוויזיה בלי לצאת מהבית.

נו, כמו שאתם מתארים לעצמכם, אחרי תקופה קצרה די הפסקתי להשתמש בו. היו תקופות שצעדתי ברחוב, היו תקופות שבכלל לא צעדתי, אבל ההליכון נותר בודד ומיותם בפינת החדר, ואפילו שקלתי למכור אותו.

אך טוב שלא עשיתי כך, שכן ההליכון הנטוש זוכה בחודש האחרון לעדנה מחודשת, ואני משתמשת בו לפחות פעמיים בשבוע. לאחרונה אף החלטתי לנסות לחזור לרוץ. לחזור זה אומר שמאז כיתה ו' בערך לא רצתי, ותנו לי להגיד לכם משהו – אין שום קשר בין הליכה לריצה, ובעוד אני מסוגלת ללכת במשך שעות, 3 דקות ריצה גרמו לי לחשוב שריאותיי עומדות לפקוע. אחרי כמה פעמים העסק משתפר, אבל מסתמן שכפות רגליי העדינות לא יכולות לעמוד בריצה, ולכן אמשיך כנראה רק ללכת.

בכל אופן, אני שמחה לעדכן שירדתי כבר שני קילו (בכמעט שבועיים). שיטת הרישום של מה אני אוכלת עובדת מעולה, והנה מה שאכלתי לארוחת ערב (בזוויות שונות, כן? זה לא שאכלתי כפול).